1.

פעם היה סולטן גדול. ולסולטן היו שני בנים: אחד טוב, ואחד עוד יותר טוב. והבן הטוב אמר: אלך ואקנה לאבא שני דגי זהב. הלך לשוק, וקנה שני דגי זהב, אחד מזהב ואחד מכסף. ראה הבן היותר טוב והתקנא, ואמר בלבו, אלך ואקנה מתנה עוד יותר טובה. הלך לשוק, קנה שלושה דגי זהב: אחד מזהב, אחד מכסף, ואחד גם כן מזהב, אבל זהב פשוט כזה ששמים על מסגרות של גובלנים של זקנים וזה מתקלף אחרי שהם מתים, אם מתוך געגוע למת ואם מתוך שזה מאוד זול.

בערב קרא הסולטן לשני בניו ואמר: מה עשיתם טוב היום? אמר הבן הטוב, קניתי לך שני דגי זהב אבא, אחד מזהב ואחד מכסף. אמר לו אביו: אבל אתה יודע, בני, שדג הכסף זה לא באמת דג, זה חרק מגעיל שגר בתוך ספרים ישנים, ובתוך ספות של מתים בשוק הפשפשים. אמר הבן הטוב: ססמק ערס, איזה מפגר אני באמא שלי, אבא. אמר הסולטן לבנו השני: ומה אתה עשית היום?

אני, אמר הבן הטוב הטוב, אני קניתי לך… ומכיון שלא רצה להסגיר את העובדה שגם הוא קנה חרק מגעיל כמתנה לאביו האהוב, אמר: אני קניתי לך בורקס. ונתן לו את הבורקס שבדיוק היה לו. חיבק הסולטן את בנו הטוב הטוב, ואמר: אתה תירש את הממלכה. ואתה תתחתן עם הנסיכה היפה. שאמנם היא במקרה גם אחותך, אבל פרה-פרה, כמו שאמר זה שהורג טורקים ונח (ויש מוסר השכל?)

2.

ברור שיש. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה אני שונא סיפורי עמים. לא בגלל העמים, אין לי שום דבר נגדם באופן כללי, ואם יש לי אני משתדל להסתיר את זה, בגלל שעמים יכולים להיות מאוד עצבניים;

ובוודאי לא בגלל שאני שונא סיפורים, כי מה זה אם לא סיפור, ובן אדם לא עושה דברים שהוא שונא אלא אם כן הוא עובדת ניקיון אצל משפחת נתניהו, או מנקה אורוות אצל משפחת נתניהו, או שליח הפיצות של משפחת נתניהו, או כל דבר אחר שקשור בעבודה אצל משפחת נתניהו.

לא, הסיבה שאני שונא סיפורי עמים זה שתמיד אתה מקבל את המוסר השכל עוד לפני שקיבלת את הסיפור. ואיכשהו, כל הגיבורים בסיפור יעבדו בלהיות חלק מהמשל והנמשל הזה, שזה – במחשבה שנייה – לא שונה כל כך מאלה שעובדים אצל משפחת נתניהו. אז אולי גם זה, כמו כל דבר בישראל, קשור לנתניהו. חוץ מיום העצמאות. שהוא הדבר היחיד במדינה שלא קשור לנתניהו (ולמה? יש הסבר מפורט:)

3.

כי את הרשות לפתוח את חגיגות יום העצמאות נותן תמיד הנשיא, בתום אירועי יום הזיכרון בהר הרצל, והנשיא, נכון לשעות אלה הוא עדיין לא נתניהו, אם כי לך תדע. בבחירות הבאות לנשיאות, כשהברירה תהיה בין נתניהו לבין לימור לבנת, אני מניח שהלב של כולם יהיה בצד של משפחת נתניהו, כולל העובדים הממורמרים שלהם מפעם, וכולל דגיגוני הכסף שמשייטים ללא מפריע בתוך מכתבי יוני המקוריים, ומתעלמים באדישות מפגיעתם במוסר ההשכל הציוני (ואז מה יקרה?)

4.

אז, במוצאי יום הזיכרון לחללי צה"ל, כשיו"ר משמר הכנסת יבקש מהנשיא נתניהו את רשותו להתחיל בחגיגות יום העצמאות, אז נתניהו יגיד: לא מרשה, מה תעשו לי?

אז יגידו לו, כבודו, למה לא מרשה?

יגיד ככה, לא בא לי, עצוב לי, לא בא לי טוב חגיגות עכשיו.

אז יגידו, אבל למה כבודו, למה עצוב?

אז הוא יגיד, בגלל מה שנהיה מהמדינה, ועכשיו לא בא לי שתעברו לחגיגות, כי לא מגיע לכם. אתם פאתטיים. מה יש לכם לחגוג מה?

אז הם יגידו לו, כבוד הנשיא נתניהו, עם כל הכבוד, אם לא תיתן את רשותך לפתוח את חגיגות יום העצמאות אז העצב יימשך בלי הפסקה, ואז גם ראש השנה יהיה עצוב, וחנוכה, ואפילו פורים, עם כל התחפושות והמסיבות, ילדים יתחפשו לגיבורי סלבריטי וזה לא ישמח את כל רואיהם – שער בנפשך! – ואפילו שמחת בית השואבה תהיה עם איזו רטינה כזאת מתחת לאף, שדי די די, זה לא באמת שמח, ונמאס, ובשביל מה כל זה.

או! – יגיד להם אז הנשיא נתניהו – זה בדיוק איך שאני מרגיש, מאז שנהייתי נשיא ואשתי נהיתה אשת נשיא ובנינו, הבן הטוב והבן היותר טוב, נהיו בני נשיא, ובשביל מה כל זה? בשביל מה עבדתי, ומשכתי, ודחפתי, ושנאתי, ואהבתי, ואיימתי, והואיימתי, וציירתי תמונות של פצצה באו"ם, ודיברתי באנגלית יפה בסי-אן-אן, בשביל מה כל זה, אם בסופו של דבר לא השתנה שום דבר, אתם כולכם אותו חרא, רק יודעים לשנוא אחד את השני ולהתלונן בפייסבוק, בשביל מה כל זה? מה אתם חוגגים בדיוק? שעוד שנה עברה ונשארתם אותו חרא כמו שהייתם?

ואז יבואו אליו שני בניו.

ואחד מהם יגיד: אבא, הבאתי לך דג זהב ודג כסף.

ונתניהו יגיד: יופי אידיוט, לא מספיק דגי כסף יש לנו במכתבים של יוני, שאוכלים את הדפים ואת הזיכרונות ואת כל מה שהיה טוב?

אז השני יאמר: אבל אבא, אני הבאתי לך בורקס!

ומיד נתניהו יאכל בורקס ויהיה שמח, ויתן לנו רשות להמשיך בחגיגות יום העצמאות, ויאללה לבמות הבידור, לעוד שנה של עצמאות וכיף, ולדיונים אם אייל גולן כן צריך להופיע בבית שמש או לא, אם כי… במחשבה שניה… בית שמש זה לא המקום הזה עם הדרת נשים? אז איזה מקום יותר בטוח להביא אליו את אייל גולן, מבחינת הנשים? (נו? אז יש מוסר השכל בכל זה, או לא?)

5.

ברור שיש. לא הקשבתם? (מוסר ההשכל הוא: שדג כסף זה לא באמת דג, זה חרא קטן שגר בספרים ישנים ובמיטות של זקנים, ומי שרואה אותו שירסס אותו בפליט של סנו, ובחיים בחיים בחיים לא יחשוב עליו בכיוון של גפילטע פיש)