אישורה בוועדת השרים לחקיקה של הצעת החוק "לסימון עמותות", המחייבת נציגי עמותות שעיקר מימונן מגיע ממדינה זרה לענוד תג זיהוי במגעיהן עם עובדי ציבור לשם "הגברת השקיפות של פעילותן", גררה תגובות רבות מהארץ ומהעולם. 

שתי תגובות מעוררות עניין מיוחד: טור סאטירי שכתב ג'ון בראון ב"שיחה מקומית", לפיו באירופה ובארה"ב יחוקקו חוקים לסימון ארגוני יהודים; ומאמר המערכת של וושינגטון פוסט, המכנה את הצעת החוק סכנה לדמוקרטיה הישראלית ומשווה אותה להחלטתו של פוטין לחייב ארגונים ברוסיה להירשם כ"סוכן זר" ולהגבלות החריפות שמטיל הממשל בסין על ארגונים כאלה.

חוט סמוי מקשר בין שתי התגובות – מה שג'ון בראון אולי לא זוכר, וושינגטון פוסט יודע. העתיד הזה כבר קרה בארה"ב, בעקבות מעורבות פעילה של ארגוני יהודים, תומכי ישראל.

לאן זרם הכסף של הלובי

בתקופת ממשל קנדי, תחילת 1963, ניהל הסנאטור וויליאם פולברייט, אז יו"ר ועדת הסנאט למדיניות חוץ, סדרת שימועים לנציגי הלובי היהודי-אמריקאי. השימועים נערכו לאחר שהתברר כי כספי תרומות (הפטורות ממס בארה"ב) של יהודי ארה"ב, שיועדו לסוכנות היהודית, הופנו בידי הסוכנות במהלך "סיבובי" לארגונים שפעלו כלובי יהודי מול גופי הממשל. על פי החוק האמריקאי, נרשמו ארגונים אלה במשרד המשפטים כלוביסטים, בעוד הסוכנות היהודית נרשמה כ"סוכן זר", משום שהנהלתה וניהולה כוונו מירושלים, ישראל.

פולברייט טען כי ה"שובל הכספי" הזה הפך את  ארגוני הלובי  היהודי ל"סוכן זר" בפועל, שאינו רשום ככזה כחוק במשרד המשפטים, במימון של משלם המסים האמריקאי.

מעורבותה של ישראל בענייני ארה"ב הדליקה נורה אדומה אצל פולברייט שנתיים קודם לכן, בהיותו חבר בתת הוועדה לענייני המזרח התיכון, אז נדונו בפניו עדויות כי ישראל מקימה כור גרעיני. ישראל הכחישה זאת נמרצות (בטענה שמדובר ב"מפעל טקסטיל", ואחר כך ב"מפעל לעבודות מתכת"). קנדי עצמו היה נחוש לנטרל, לפקח ולמנוע את "גירעון" האזור ורתם לכך את כל זרועות ממשלו. 

בעקבות דרישתו של פולברייט, הורה משרד המשפטים האמריקאי, בראשות רוברט קנדי, לארגוני הלובי היהודי להירשם כ"סוכן זר". הארגונים התעלמו, "מרחו" זמן, ולבסוף הסכימו ל"ניסוח מרוכך". אך כדי להימנע גם מההשלכות של הניסוח הזה, פורק ארגון הגג של הלובי ואת מקומו החל למלא ארגון–בן, איפא"ק, שסירב להירשם כ"סוכן זר".

צעדים אלה הביאו לעצירה כמעט מוחלטת של גיוס הכספים בארה"ב, ותקציבה של הסוכנות היהודית נפגע. משה שרת, אז יו"ר הסוכנות, נשלח למרות מחלתו לארה"ב, לזרז פתרונות להשבת פעילות הסוכנות (בישראל) ופעילות הלובי הציונית.

חשד לריגול כלכלי וצבאי

ב-1984 פתח ה-FBI בחקירה נגד איפא"ק בחשד לריגול כלכלי. זאת, בעקבות הפצה של מסמכים סודיים מהוועדה לסחר בינלאומי ערב חתימת הסכם הסחר בין ארה"ב לישראל. רק לאחר שהוברר כי מסמכים אלו הועברו לארגון בידי דיפלומט ישראלי, בעל חסינות מפני העמדה לדין, נסגרה החקירה.

ב–2004 גילה מעקב של ה-FBI אחרי מי שהיה המזכיר המדיני בשגרירות ישראל (כיום השגריר באיטליה) נאור גילאון, כי לורנס פרנקלין, קצין בכיר בחיל האוויר האמריקאי ואנליסט לענייני איראן במשרד ההגנה, מעביר מסמכים מסווגים  לשני בכירים בארגון איפא"ק: סטיב רוזן וקית' וייסמן. המסמכים הללו נגעו בנושאים רגישים, בהם המלחמה בעירק, עסקה אפשרית בין ממשל בוש לבין ממשלת איראן וככל הנראה גם לתוכניות הגרעין של איראן. ההנחה המתבקשת של ה-FBI הייתה שהמסמכים הגיעו לישראל. 

בפשיטה על משרדי איפא"ק הוחרמו מסמכים ומחשבים רבים, אך לא הוגשו כתבי אישום. הקצין פרנקלין נעצר, נשפט והורשע. האישומים נגד רוזן ווייסמן בוטלו ב–2009 לאחר מאבק משפטי, בעוד פרנקלין דיווח כי "ציונים" איימו על חייו. החקירה הזו, כך דווח בשעתו, הייתה חלק מחקירה נרחבת יותר נגד בכירי ממשל, עקב זליגת טכנולוגיות צבאיות וכלים מתקדמים שהגיעו לישראל וממנה לידי מדינות וארגונים יריבים לארה"ב. 

ישראל ואיפא"ק הכחישו נמרצות מעורבות בריגול בארה"ב.

אתה מכיר את חיים סבן?

כספיח לפרשה, ציתות של ה-NSA ב–2006 ל"גורם ישראלי" המתגורר בארה"ב חשף באקראי שיחה בינו ובין חברת בית הנבחרים האמריקנית, ג'יין הרמן, מתומכיה המובהקים של ישראל ומי שהייתה ועדיין מועמדת לכהונת ראש ה-CIA. הרמן הוקלטה כשהיא מבטיחה לאותו גורם כי תפעיל השפעתה להקלת האישומים נגד שני אנשי איפא"ק, תמורת הפעלת השפעתו של אותו גורם על המיליארדר חיים סבן, מתומכיה הגדולים של המפלגה הדמוקרטית, על מנת שיפעל אצל מנהיגת הדמוקרטים, ננסי פלוסי, לשם מינויה לראש תת הוועדה לענייני מודיעין.

החקירה הפדרלית שנערכה בעקבות הציתות בוטלה בידי שר המשפטים אלברטו גונזלס, שביחד עם הנשיא ג'ורג' וו. בוש, רצה לנצל את ההזדמנות לפעול בעצמו למינוי הרמן לראשות הוועדה הנ"ל תמורת השפעתה במניעת פרסום של הניו יורק טיימס על האזנות סתר בלתי חוקיות שערך הממשל (והרמן צידדה בהן).

בעיתוי מקביל לאישור הצעת החוק לסימון עמותות בישראל, חשף "וול סטריט ג'ורנל" כי ממשל אובמה צותת לבכירים בישראל במגעיהם עם חברי הקונגרס והשדולה היהודית לסיכול מדיניות הממשל לאישור הסכם הגרעין עם איראן. תוכן השיחות מתואר במדיה כ"ניסיון ישראלי לשחד" חברי קונגרס, רפובליקנים בעיקר, באמצעות חשיפת פרטים חסויים מההסכם עם איראן, והצעת "טובות הנאה" תמורת הצבעתם בהתאם לאינטרס הישראלי, פעולות שחושפות את חברי הקונגרס הללו לאישום אפשרי בבגידה במולדת על פי החוק האמריקאי.

הציתות אפשר לאובמה ולממשלו לעקוף את מאמצי ישראל והארגונים היהודיים בקונגרס לסיכול ההסכם עם איראן ולבחור בדרך חלופית להוציאו לפועל.

"תחזיקו אותנו" בנימוס אמריקאי

על רקע זה, מאמר המערכת של וושינגטון פוסט, כלי תקשורת רב השפעה, שסיקר כל אחת מהפרשות האלה, הוא מלאכת מחשבת של מקרא ותרגום. המקרא מיועד ליוזמי הצעת חוק סימון העמותות. התרגום מיועד למקבלי ההחלטות כאן: "המהלך הזה מסוכן בעיקר לכם. למרות כל מה שהתפרסם בשמכם ובשם ארגונים הפועלים למענכם, מעולם לא יזמנו חוק דומה אצלנו. אבל אם הציבור והממשל האמריקאי יראה בצעד הזה דמיון למתרחש ברוסיה וסין  אולי לא תהיה לנו ברירה".