שר הביטחון, משה יעלון, אוסר על כניסת חברי שוברים שתיקה לצה"ל. אבל מה? חברי שוברים שתיקה הם חיילים וקצינים בצה"ל. איך מסתדר הקונפליקט הזה עם ההיגיון של שר הביטחון שאומר באותה נשימה, שישראל "מגבה את הלוחמים והמפקדים שיוצאים להילחם למענה"? לכאורה הוא מגבה גם את חברי שוברים שתיקה.

אבל לא. המדינה על פי יעלון לא מגבה את החיילים והקצינים שמשרתים בצה"ל ותומכים בשוברים שתיקה, רק כי הם (חושבים ו) מדברים. לא כי הם חיילים רעים, לא כי סירבו פקודה.

רק בגלל דעתם אסור לחיילים הללו להיכנס לצה"ל, ללבוש אפוד, לחבוש קסדה, לקחת נשק, להתייצב לסיור או פיזור הפגנה ואחר כך לדבר. אסור.

אם כך צריך להדיח או לסלק אותם מצה"ל, אבל הם בכל זאת בצה"ל מכיוון שהם משרתים בו והמדינה אף קוראת להם בצו.

בעיית היגיון. דילמת האסיר.

שר הביטחון הוא בעצם אסיר של שוברים שתיקה. אם ישחרר אותם מצה"ל, לא יהיו לו חיילים כדי לבצע את הפעולות שהוא מגדיר מוסריות והכרחיות. חיילי שוברים שתיקה מבצעים את הפעולות הללו ומתריעים על חוסר המוסריות והלגיטימיות שלהן.

אז איך יבצע שר הביטחון את פעולות השיטור, הפיקוח והשליטה בשטחים ללא חיילים – וללא חיילים שכאזרחים הם חברים בשוברים שתיקה?

המסקנה היא שצריך להקים צבא שחייליו תומכים בשר הביטחון ומדיניותו. ואילו חיילים שמתנגדים לדעתו ולמדיניותו של שר הביטחון (וראש הממשלה), לא ישרתו בצה"ל.

אלא שכאן גם שר החינוך –  שמשתלב גם הוא בהיגיון של הביטחון – לא מרשה לשוברים שתיקה להיכנס לבתי הספר. כלומר על פי ההיגיון של הביטחון, גם תלמידים שתומכים בשוברים שתיקה (או עלולים לתמוך בהם) לא יוכלו ללמוד בבתי הספר של ישראל. המסקנה היא שצריך להקים מערכת חינוך שתלמידיה תומכים בעמדותיו ודעתו של שר החינוך ומי שלא – לא בבית ספרנו.

אפשר להמשיך עם ההיגיון הזה לכיוון אותו ראש ממשלה שנדרש לגנות את המסיתים נגד הנשיא ריבלין ובמקום או אחרי גינוי רפה, דרש לגנות את שוברים שתיקה. הגיוני. לא?

כלומר מי שלא מגנה את שוברים שתיקה, לא יכול לתמוך בריבלין ומי שלא תומך בריבלין הוא מן הסתם בעל דעות דומות לאלה של שר הביטחון ושר החינוך וראש הממשלה ואף תומך ב"אם תרצו", שמגנה את "שוברים שתיקה" בכל מקום.

מכאן שאזרחי המדינה שתומכים בריבלין, לא יכולים לשרת בצה"ל ולא ללמוד בבתי הספר של ישראל. ספק אם הם רשאים להיות אזרחי מדינת ישראל.

זה ההיגיון של הביטחון.

כדאי רק להזכיר עניין פעוט – שאותו כמובן איש לא מגנה (כי אסור) – את השליטה במיליוני פלשתינים לאורך 48 שנה. על זה ההיגיון של (שר) הביטחון לא נתן מענה הגיוני.