אחרי שנים של אלרגיות קשות ונטילת כל תרופה אפשרית בעצת רופאיו, גילה ג' שג'וינט אחד מקל על סבלו יותר מכל תרופה שמייצרת תעשיית הפרמקולוגיה. "לקחתי סטרואידים ואנטי היסטמינים במשך כל הילדות", הוא מספר, "אבל זה זכור לי כסיוט. לא רק שזה לא עוזר אלא גם מסמם אותך לחלוטין. הרבה יותר מגראס. בכל מקרה, מה שג'וינט אחד פותר לי, 20 כדורי סטרואיד לא מגרדים".
לא מפתיע במיוחד שג' העדיף לוותר על סגולותיהן המיטיבות של התרופות החוקיות. עיון קצר בתופעות הלוואי של תרופות אנטי היסטמיניות שאמורות לטפל באלרגיה מראה כי בעבר טיפול כזה גרם לתופעות קשות של עייפות ותשישות, וגם היום הן גורמות לעתים לבעיות בתפקוד המיני ואין אונות. תרופות סטרואידיות נגד אלרגיה גורמות לבעיות בגדילה, השמנה, היחלשות מערכת החיסון ותופעות רבות נוספות שמומלץ להימנע מהן.
אחרי שגילה ג' את הפלא הרפואי, החליט לגדל מריחואנה בגינת ביתו לצריכה עצמית בתקופות של הופעת האלרגיה הקשה. מאוחר יותר כשגילה שאפשר לעשות זאת בדרך חוקית הגיש בקשה לקנאביס רפואי. רגע לפני שהאישור המיוחל הגיע, פשטה המשטרה על גינתו, הובילה אותו אחר כבוד באזיקים למעצר והשאירה אותו שם למשך לילה. למחרת, כשאשתו הגיעה לדיון בעניינו בבית המשפט, נאזקה גם היא ונלקחה משם במחטף לחקירה במשטרה.
בחקירת המשטרה עמדו בני הזוג על כך שג' הוא היחיד שהישקה את צמח המריחואנה וטיפל בו. אשתו לא מעשנת אפילו. כשנשאלה בחקירה מדוע לא מנעה זאת ממנו, השיבה כי הניחה לו לעשות זאת מתוך הבנה שזה הדבר היחידי שמצליח להקל על הסבל והכאבים של בעלה. שניהם הכחישו בתוקף כל מעורבות שלה בגידול ובעישון. היא הודתה כי היא משקה בדרך כלל את הגינה בבית, אבל עמדה על כך שמעולם לא התעסקה "בערוגה שלו" וכי נתנה לו לטפל בענייניו בעצמו.
רק נזיפת השופט בשוטרים הובילה לשחרורם המידי, אך המשטרה בחרה להגיש בכל זאת כתבי אישום נגד ג' ונגד אשתו בעוון גידול ואחזקת סמים. את אשמת הסחר בסמים הכחישו שניהם נמרצות. הזרעים שהופקו בכל פעם מהצמח אוכסנו בכלי מיוחד ושימשו את ג' למשך כשנתיים של שימוש עצמי בשעת כאב. מעולם, לדבריו, לא היתה לו כל כוונה לסחור בהם או לעשות מהם כסף.
בינתיים הוכר רשמית הצורך הקליני הדוחק של ג' בצמח הקנאביס, והוא זוכה מאז לאספקה סדירה של גראס רפואי. אבל אישוש גרסתו בדבר הצורך הקריטי בשיכוך כאבים לא שיכנע את המשטרה לוותר הפעם על האישומים נגדו ונגד אשתו בגידול ובאחזקת סמים, כשותפים לפשע.
אבל אם ההתעקשות המשטרתית בעניין ג', לנוכח ההכרה הקלינית בצרכיו הרפואיים, היא מוזרה; הרי שהבחירה להגיש כתב אישום שמערב את אשתו, שלא נוהגת אפילו לעשן, בגידול ואחזקה של הגראס הרפואי שגידל בעלה – כבר תמוהה לגמרי. ומעניינת במיוחד לאור תקדימי העבר.
לפני יותר מעשור סגר ראש עיריית נשר אז, דוד עמר, קומה שלמה נוספת בווילה המפוארת שלו, בת שלושת המפלסים, והוסיף לעצמו 180 מטרים רבועים ללא אישורים, בניגוד לחוק, וללא תשלומי ארנונה. כמו כן, בנה בה עמר יחידת דיור שלמה נוספת עם מטבח ומחסן ושיכן בה את בתו. לפני כארבע שנים עלה מישהו על חריגות הבנייה הבוטות של ראש העיר ודיווח לרשויות. האם הוביל הדבר למעצרו המידי של עמר והרס התוספת שבנה? חלילה. לא חבל לקלקל את כל המטראז' הבנוי הזה? להיפך. כדי להכשיר את השרץ, החלה עיריית נשר לקדם את שינוי תוכנית הבניין של הרחוב כולו על פי מודל הבנייה המגלומני הפרטי של עמר. אך מקרי הדבר שעמר היה גם חבר בוועדה לתכנון ובנייה שהעבירה את התוכנית המאשרת בדיעבד את חריגותיו הפרועות. כשנשאל, בזמנו, על התנהלותו העבריינית וכיסתוחה תוך ניצול תפקידו הציבורי, מסר דוד עמר: "אשתי אחראית לתוספת הבנייה. אם אדרש לשלם ארנונה – אעשה זאת".
ובכן, אולי זה נשמע מופרך כשראש עירייה היושב גם בוועדת התכנון והבנייה הרלוונטית ומהנדס את העיר בהתאם לצרכיו הפרטיים – שולח אותנו לחפש את האשה וטופל עליה את האשמה כולה. אבל אם לאחרים זה עבד יפה, אז למה לא?
זוכרים את פרשת העסקת העובד הזר בבית היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין באופן לא חוקי? ובכן, ויינשטיין עצמו, שלא נחקר מעולם באזהרה בעניין, הגדיל לעשות ונרתם לתת עדות נגד אשתו, אביבה ויינשטיין. אשתו, לעומתו, דווקא נחקרה באזהרה, הוגש נגדה כתב אישום, היא הורשעה ונגבה ממנה קנס כספי בגין העסקת העובד הזר. האיש שחי אתה באותו בית ומקיים אתה קשרי זוגיות ושיתוף משפחתיים, יהודה ויינשטיין עצמו, יצא מהעניין ללא פגע.
אולי העיד כי לא נתקל מעולם בעובד הזר שניקה את ביתו או הגיש את האוכל לשולחנו. במקרה שלו, כך קראנו, ההמלצה להעמיד רק את אשתו לדין נבעה מ"היעדר ראיות לכך שהיועץ המשפטי היה מעורב בעצמו בהעסקת העובד".
אותו יועץ משפטי בדיוק דחה כמה שנים קודם לכן על הסף את בקשתה של נילי פריאל, אשתו של שר הביטחון אהוד ברק, לסגור פרשה דומה של העסקת עובדת זרה באופן לא חוקי – בקנס מנהלי, והתעקש על הגשת כתב אישום פלילי נגדה. למה דווקא נגדה ולא נגד בעלה, שחי אתה באותו בית בדיוק ומנהל אתה את אותו תקציב משפחתי בדיוק? לאלוהי המשפט הישראלי פתרונים.
אם שר ביטחון, היועץ המשפטי לממשלה וראש עירייה שהוא גם חבר בוועדת תכנון ובנייה טוענים שאינם אחראים לנעשה בביתם ואינם יודעים מימינם ומשמאלם, ככל שזה נוגע להתנהלות בלתי חוקית במשק הבית שלהם, ובשני מקרים לפחות הם יוצאים בלא כלום מהעסק "בהיעדר ראיות" למעורבותם, איך ייתכן שלאשתו של ג' לא עומדת אותה טענה בדיוק? לא די שאין ראיות לחלקה באשמה – בניגוד אליהם, היא לא השתמשה אפילו בתוצרי העבירה על החוק.