הלילה ב-04:00 שעון ישראל יערך העימות השלישי והאחרון. האם יהיה מלבה יצרים כמו שני העימותים הראשונים? הנחת המוצא היא שהעימות הראשון היה החשוב מכולם. אחרי אותו העימות ולאור השלכותיו, התעורר שיח עוצמתי בנושאים מגדריים: Fat-Shaming של מיס יוניברס אליסיה מצ'אדו, תחרות היופי, קלטות הזימה של טראמפ ובילי בוש, דיבורים בוטים על נשים מאחורי גבן והמכה הגדולה מכל – העדויות המצטברות מהן עולה שלא מדובר רק בדיבורים, אלא גם במעשים.
קלינטון ניצבת בשבועות האחרונים מול האשמות אונס שלכאורה ביצע ביל קלינטון לפני עשרות שנים, חשיפות מיילים של אחד מבכיריה, ג׳ון פודסטה ומידע נוסף שנחקר על ידי ה- FBI במהלך חקירת הקמת שרת המייל הפרטי שלה – האם בכיר מחלקת המדינה פטריק קנדי דחף לעסקת גמול (קוויד-פרו-קוו) לפיה רשויות הבטחון יפחיתו את סיווג המיילים שלה תמורת תיקצוב סוכנים נוספים בעיראק עבור ה-FBI. הנושא הזה ישאל, בוודאות.
בינתיים קלינטון הפסיקה לצאת לאירועי בחירות. מאז סוף השבוע היא לכאורה נערכת לעימות, מתכוננת בביתה, אבל לכל מי שמכיר את הסגנון שלה, את הידע, את הניסיון – ברור שהיא לא בבית רק לשם הכנה לעימות. הקמפיין הדמוקרטי, כך נראה מן הצד, הגיע למסקנה שכל יום שבו טראמפ נואם ומתרוצץ ומתיש את עצמו והיא שומרת על שקט הוא יום בונוס עבורה. במקום קלינטון, כל האחרים (אובמה, ביל קלינטון, מישל אובמה, ג׳ון ביידן, טים קיין, ברני סנדרס, אפילו אל גור) מתרוצצים ממדינה למדינה.
טראמפ וקלינטון במהלך עימות קודם
מגיש העימות הוא כריס וואלאס מרשת פוקס ניוז, אחד העיתונאים המוערכים ביותר של הרשת, אשר בניגוד לעמיתו שון האניטי לא פמפם בשנים האחרונות דיסאינפורמציה בשידורים. האניטי, יש לומר, מעיד על עצמו בכל ראיון שאינו עיתונאי כלל. הוא פעיל פוליטית וגם מנהל שיחות ייעוץ טלפוניות מרובות עם דונלד טראמפ. ובכלל, רשת פוקס נמצאת תחת לחץ בכל השנה האחרונה. טראמפ התקוטט פומבית עם המגישה הבכירה מייגן קלי, סטר לה פומבית כאשר אמר ש״דם יוצא לה מכל מקום״, לאחר ששאלה את טראמפ שאלות קשות בעימות. רוג׳ר איילס, יו״ר הרשת התפוטר לאחר חשיפת הטרדות מיניות נגד מגישות ועובדות בכירות. איילס דילג מפוקס הישר לקמפיין של טראמפ. פוקס ממשיכים להיות רשת פופולרית מאוד אך ברקע נמצא האיום העסקי המרומז של טרמאפ ואנשיו- להקים את Trump TV מיד אחרי הבחירות.
חיכוכי העיתונות-פוליטיקה-אנשי עסקים-תעשיית הבידור-מעולם לא נראו כה קרובים ומבהילים.
רוביו-מורגאנה
אנשים שואלים, כיצד טראמפ יכול עדיין להציל את עורו, במצב פוליטי הנראה אבוד מבחינתו? האם יצלול לתוך הנושאים עצמם או ילך לכיוון האישי? שאלה רטורית. טראמפ חש חזק, מדויק ומצליח (כך הוא מעיד על עצמו) כאשר הוא תוקף את אישיות האדם שעומד מולו. טראמפ לא הוביל בשום שלב במהלך מערכת הבחירות, אך במהלך חודש ספטמבר הצליח לצמצם פערים בצורה ניכרת. מה שאפיין את אותם השבועות עד לעימות הראשון, היה משמעת קמפיין. מאז מפולת אוגוסט (המריבה הציבורית שלו עם הורי החייל המת) זו היתה התקופה המוצלחת שלו. הוא הקשיב לעצותיה של קליאן קונוואי ונצמד למסרים. היא אפילו גרמה לו להתייצב מול מצלמות ולהודות שאובמה יליד ארה״ב, אלמנט הקונספירציה שעליו רכב (בגיבוי רשת פוקס) שנים ארוכות.
עכשיו, הוא כבר ״unshackled״ והוא מפמפם את תיאוריות הונאת הבחירות. מפחיד אנשים שהכל מכור מראש.
המפלגה הרפובליקנית קיבלה אתמול הצצה כואבת לאיך יכול היה להיראות המועמד שלהם לנשיאות: מרקו רוביו השתתף בעימות בפלורידה אל מול פטריק מרפי, המועמד הדמוקרטי למשרת סנטור. רוביו מוביל בכארבע נקודות ומסתמן כפייבוריט. בדקה אחת בפתיח של העימות בחר רוביו כיצד להציג עצמו בפני הציבור, בענווה ובהכרת תודה. מילותיו מלמדות הרבה על סגנון אישי ויכולת להעביר מסר חיובי, גם במהלך בחירות צעקניות, מלוכלות, מעליבות. ״יש לי חוב למדינה הזו״, אמר רוביו, ״חוב שלעולם לא אוכל לשלם באופן מלא״.
האם אפשר לדמיין את טראמפ ניצב בפני קהלים ואומר תודה למדינה על הצלחתו הכלכלית בחיים? קל מאוד לחשוב איך רפובליקנים רבים היו חשים בנוגע למערכת הבחירות של 2016 אם הטונים והסגנון היו אחרים לחלוטין.
