קמפיין המועמדים לנשיאות בארה"ב, רווי השנאה והאלימות המילולית, הפך מאתמול בלילה לקטלני עוד יותר, לאחר הטבח במועדון הקהילה הלהט"בית באורלנדו, פלורידה. כשבפלורידה עוד ניסו להבין אם מדובר בפשע על רקע שנאה לקהילה הלהט״בית או אקט של טרור לאומני, החלו להתברר הנסיבות: שיחת טלפון של היורה ל-911 לפני הרצח בה הוא נשבע אמונים לדאע"ש, ולאחר מכן, הודעה של הארגון, שלקח אחריות על המתקפה.
אמנם אף אחד לא ציפה שדונאלד טראמפ והילארי קלינטון יפגינו אחדות פוליטית אחרי האסון הכבד של רצח ההמונים, אך היה קשה לצפות את המהירות בה ניצלו השניים את האירוע לטובת הקמפיינים שלהם. טראמפ מיהר לצייץ, "אני מעריך את הברכות על כך שצדקתי בנוגע לטרור האיסלמי, אבל אני לא רוצה ברכות, אני רוצה קשיחות וערנות. עלינו להיות נבונים". קלינטון, לעומתו, הדהדה תחילה את המסרים של הנשיא אובמה: "זה היה אקט של טרור.. וגם אקט של שנאה", ולאחר מכן פנתה אל הנושא הפוליטי החם המפלג בין דמוקרטים לרפובליקנים מזה שנים ארוכות – חוקי החזקת הנשק בארה"ב: "עלינו להוציא את הנשקים, כמו אלה שבהם השתמשו אתמול, מידיהם של טרוריסטים ופושעים אלימים".
Appreciate the congrats for being right on radical Islamic terrorism, I don't want congrats, I want toughness & vigilance. We must be smart!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) June 12, 2016
"We need to keep guns like the ones used last night out of the hands of terrorists or other violent criminals." —Hillary on the FL attack
— Hillary Clinton (@HillaryClinton) June 12, 2016
על אף שהאחריות הישירה והטיפול בהשלכות הרצח נמצאים בידיו של הנשיא ברק אובמה, טראמפ וקלינטון מדברים ישירות לציבור באורלנדו בפרט ובפלורידה בכלל – מדינת מפתח שמוכרת כמדינה שמתנדנדת, ועשויה להכריע את הבחירות הבאות; כל מילה, כל ציוץ, כל ביקור וכל החלטה של השניים מהיום ועד ה-8 בנובמבר, עשויים להשפיע על הבוחרים בפלורידה לכאן או לכאן. בפלורידה יש 29 צירים ובשיטת הבחירות האמריקאית, המנצח לוקח הכל (אנחנו כבר בשלב הבחירות הכלליות, תשכחו את מה שהיה בפריימריס). לכן, מי שמנצח בפלורידה, עשוי להיות הנשיא הבא. נכון להיום, סקרי דעת הקהל שנערכו בפלורידה הצביעו על פער קל לטובתה של קלינטון, אך בתחום סטיית התקן.
אז מה יהיה באמריקה? אותה אמריקה, שרבים בישראל אוהבים ומעריכים, ומרגישים קשורים אליה? אמריקה שגם אני חייתי בה שנים ארוכות, ותחושת השייכות והאהבה שלי אליה נותרה בעינה. גם אצלנו, באירוע הטרור שהתרחש לפני כמה ימים, וגם שם, נפגעו אנשים שיצאו לבלות. האמת שעל אף תחושות הבטן, לא ניתן להשוות. האמריקאים לבטח אינם משווים עצמם אלינו; הם יצטרכו לשאול ולבדוק, כיצד ייתכן שאדם שנחקר על ידי ה-FBI, לא נבדק לעומק על ידי מעסיקתו GS4, אחת מחברות האבטחה הגדולות בעולם (בתגובה למקרה, הודיעה GS4 שהיא משתפת פעולה עם החקירה).
לאור זהות הרוצח, הדרישה של טראמפ, בנוגע לאיסור כניסת מוסלמים לארה״ב נראית מגוחכת; הרוצח היה בן למהגרים מאפגניסטן ואזרח אמריקאי, לא מהגר חדש שנכנס לארה״ב בעשורים האחרונים. גם מאות מהמשתייכים לדעא"ש הם אזרחים בריטים ואחרים. אם מסתכלים על מקרי רצח המוניים מהשנים האחרונות בארה"ב ובאירפה, רואים שזהות הרוצחים רחוקה לעתים מהטרור האיסלמי: מקרה שנחקק בזיכרון האמריקאי, רצח שהתבצע בבית ספר בסאנדי הוק, קונקטיקט ב-2012, בו נרצחו 21 ילדים ומורים, כולל אמו של הרוצח– בוצע על ידי האמריקאי אדם לנזה; רצח ההמונים בנורווגיה ב-2011, בו נרצחו 69 בני נוער, בוצע על ידי אנדרס בהרינג ברייויק הנורווגי.
אז מה הקשר בין המוצא לבין הרצחנות? לטראמפ נוח להכפיש מוסלמים מטעמיו הפופוליסטיים. עמדתו בנושא הזכות לאחזקת נשק היא כללית ואתמול הוא חידש את הקריאה לאסור כניסת מוסלמים לארה״ב, והעדיף להמשיך להימנע מעיסוק בנושא המורכב של פיקוח על אחזקת נשק פרטי. הציבור רוצה תשובות מיידיות – טראמפ נענה לאתגר באופן חלקי בציוציו, בלי אף מילה של נחמה לקהיליה הלטה״בית – המטרה הברורה של הרוצח, ואף מילה על קורבנות נשק בארה״ב.
What has happened in Orlando is just the beginning. Our leadership is weak and ineffective. I called it and asked for the ban. Must be tough
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) June 12, 2016
