"מי ינקה את הקבר של הבת שלי? מי יבקר אותה? איך אני אעזוב אותה כאן?", שואלת בדמעות ויקה צינגש, שעומדת להיות מגורשת מהארץ ביום שלישי הקרוב יחד עם בעלה וארבעת ילדיה, ביניהם תאומים בני שנה וחודשיים. "עכשיו בא לי למות, אבל אני חושבת על הקטנים. לא יודעת מי יגדל אותם והקטנה קבורה פה. לאן אני אלך?"
ויקה (38) הגיעה לישראל ממולדובה יחד עם בעלה ובנה, אז בן שמונה, לפני כ-10 שנים, והם מתגוררים באילת. הבעל מוחזק כעת במצער, עד לגירוש, ואמור להישפט ביום שלישי. "חיפשנו מקום שבו נוכל לחיות חיים ראויים", היא מסבירה, "במולדובה שולטת המאפיה. כל יום נשרף בית של מישהו אחר. חיפשנו מקום להימלט אליו ושמענו שבישראל יש אנשים טובים".
"לא מגרשים ילדים". מתכוננים להפגנה
בישראל נולדו לה עוד ארבעה ילדים. לפני שלוש שנים, כשהתינוקת היתה בת 11 חודשים, התגלתה נפיחות בעינה, הרופאים קבעו כי היא סובלת מלוקמיה ויד להתחיל טיפול כימותרפי, אבל זמן קצר לאחר מכן היא מתה. בני המשפחה ניסו לאורך השנים לקבל מעמד בישראל, השיגו אישורי שהייה ועבדו בעבודות זמניות, אולם כל בקשותיהם נדחו מאחר ואינם יהודים ולא יוכלו להיות מוכרים כפליטים ממולדובה. הוצא להם צו גירוש.
המקרה ההומניטרי הקשה נגע ללב חבריה לכיתה ד' של הבת לאורה בת ה-10, שנחרדו מהמחשבה שבת כיתתם עומדת להיות מגורשת. הם החליטו לוותר על טיול שנתי שאמור היה להתקיים היום, והם מתארגנים להפגנה במטרה להשאיר את לאורה ומשפחתה בישראל.
"הבת שלי מסתכלת עלי בעיניים דומעות ולא מבינה למה עומדים לגרש את החברה הכי טובה שלה", אומרת נטלי אפריאט, אמה של אחת מבנות כיתתה של לאורה, "היא אומרת לי: היא נולדה פה, אז איך אפשר לגרש אותה, אמא?
"לאורה היא בת בית אצלי. והבת שלי בת בית אצלה. ילדה מקסימה. לא רק תלמידה מעולה, שנה שעברה היא קיבלה תעודת הצטיינות חברתית. היא אחת הילדות המדהימות. הילדים שלנו בהלם. הם נמצאים איתה יחד באותה כיתה כבר כמעט ארבע שנים. ברגע ששאלנו אותם אם הם מוכנים לוותר על הטיול ולנסות לעזור למשפחתה של לאורה הם לא היססו לרגע אחד".
מה אנחנו, גזע טהור?
"אני מנסה לעבוד", אומר איגור בן ה-19, בנם הבכור, בעברית ללא של צל מבטא זר, "אבל עכשיו בלי אבא יותר קשה לי למצוא משהו בשיפוצים. קשה לי לראות את אמא ככה ואת אחותי שאומרת לי אבל אנחנו אנשים טובים, למה מגרשים אותנו? אני מנסה לדאוג כאן למשפחה".
ואם תגורשו למולדובה?
"וואלה, אני לא יודע, אני בקושי מדבר מולדובית. כל החיים שלי פה. אני קשור למדינה, יש לי חברים שכולם אוהבים אותי. עשיתי כאן בגרויות. אני לא רואה את עצמי במקום אחר. אני מאוד רוצה להתגייס לצבא ולתרום. עשיתי גם בגרות במחשבים ואני רוצה לעבוד ולהביא תועלת איפה שאפשר".
"כולם ברחו משם לכל מיני מדינות", מסבירה ויקה את המצב במולדתם, "אין לי מכרים אין לי בית אין לי איפה ללכת. פה זה הבית שלי. אני מאד אוהבת את ישראל. אנשים פה באמת טובים, מנסים לעזור לנו. הילדים שלי מלבד הגדול נולדו פה, כולנו מדברים עברית שוטפת. איגור רצה להתגייס, אבל לא נתנו לו. הוא רצה גם להתנדב, אבל לא הסכימו לו. הוא מתוסכל, רצה להיות כמו כל החברים. עכשיו הוא מסתובב".
הגעתם ונשארתם כאן בצורה לא חוקית, מה המדינה יכולה לעשות במקרה כזה?
"אנחנו מבקשים מהמדינה שתעשה צעד הומני ותבין שאין לנו לאן ללכת. הבת שלהם קבורה כאן, אנחנו לא מסוגלים להשאיר אותה כאן".
לאורה בת ה-10 היא כאמור תלמידה מצטיינת בכיתה ד' ומתעמלת אומנותית. "היא שואלת 'אימא מה את מתפללת? תגידי לי שאני אתפלל גם ושתפסיקי לבכות'", מספרת ויקה, "היא גם לא מבינה למה אני כל הזמן מדברת על מסמכים. "אימא, למה את צריכה דפים, בואי נלך לחנות ונקנה'".
רצה להתגייס. איגור, בנה של ויקה
ויקה ומשפחתה לא יגיעו להפגנה שאמורה להתקיים היום בשעה 15:45 מול משרד הפנים באילת, מחשש שיתפסו על ידי פקחי רשות ההגירה. להפגנה צפויים להגיע, מלבד הורי וילדי כיתתה של לאורה, גם פעילים חברתיים. "אנחנו מבינים שהמקרה הזה הוא חסר סיכוי מבחינה משפטית. מולדובה לא נחשבת מדינה מסוכנת ומבחינה הומניטארית לא מדובר כאן במקרה של ילד חולה", אומרת אביגייל ביטון, פעילה חברתית ומורה שעושה דרכה כעת מדימונה לאילת. "אני לקחתי איתי את שתי הבנות שלי כדי ללמד אותן מעורבות אזרחית וסיוע לחלש".
לאבי המשפחה צפוי משפט ביום שלישי שלאחריו הוא יגורש, מה ניתן לדעתך לעשות בשלב זה?
ביטון: "הדרך היחידה היא לצאת למאבק אזרחי. חשוב לנו להראות בהפגנה שללאורה יש כאן קהילה תומכת. לא יכול להיות שמי שיש לו קמצוץ של איזה שורש יהודי בעברו יזכה כאן אוטומטית לקבלת פנים חמה ומשפחה כל כך מקסימה שכבר קשורה לכאן ורק יכולה לתרום לארץ תגורש. מה אנחנו גזע טהור?"
מטעם שר הפנים אריה דרעי נמסר כי השר עודכן לגבי המקרה ובודק אותו.
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "מדובר בבני משפחה ממולדובה השוהים בישראל בניגוד לחוק כבר תקופה ארוכה. האב כבר הורחק בעבר, נכנס שוב עם דרכון מזוייף, הורחק פעם נוספת וב- 2007 הסתנן מהגבול. בתחילת שנת 2017 ניתן פסק דין הדוחה את כל הטענות שלהם וקובע שעליהם לצאת מישראל לאלתר. בני המשפחה לא ערערו על כך.
אנו מבינים את הנסיבות הלא פשוטות של המקרה ועם זאת, מחויבים לפעול על פי חוק ולא רואים סיבה לעודד עבירה על החוק".