"במשך שעות כתבתי ומחקתי על מה שעברתי. קיבלתי פלאשבקים ממה שהיה שם, מהעובדה שבמשך עשרות שנים הדחקתי את זה", אומר ק', "החשיפה הזאת, היא מלחיצה, אבל זו אחריות. בתור שורד (אני שורד, לא רק קורבן) יש לי אחריות לפתוח את זה, לאפשר לאחרים סביבה יותר קלה לחשוף את עצמם, ולהציף את העובדה שבמקרים רבים תלונות לא עוזרות – כי אתה תהיה לבד. במקרה של גברים, אתה מרגיש אשם. אתה מרגיש שלוקחים לך את הגבריות, ואתה נשאר בלי כלום".
בעבור ק', ההחלטה שקיבל בימים האחרונים לחשוף ברשת את הטראומה שעבר לא הייתה קלה. "התחלתי לעבור על ההאשטאג של #לאהתלוננתי והרגשתי צמרמורת", הוא מספר, "זו סדרת אגרופים בבטן שמותירים אותך ללא אוויר. מה שבלט לי שם, לפחות בשעות שהחלטתי על זה, הייתה העובדה שרק נשים דיווחו. ממש רציתי לראות גברים פותחים את הלב ומדברים על זה".
החשיפה מלחיצה | #לאהתלוננתי
אחרי תנועת MeToo# שהביאה לתודעה את העובדה שכל הנשים עוברות פגיעה מינית ברמה כלשהי במהלך חייהן, העדות בסנאט האמריקני של ד"ר כריסטין בלייזי פורד על הפגיעה המינית שנגרמה לטענתה מידיו של ברט קבאנו, המועמד לבית המשפט העליון בארצות הברית, הביאה את ההאשטאג #לאהתלוננתי.
בעיקר נשים, אך גם גברים, מספרים על פגיעות מיניות שעברו ועל הסיבות שהביאו אותן ואותם לא לפנות לרשויות כמו ד"ר בלייזי פורד, שדיווחה על המעשים כששמעה שקבאנו אמור להתמנות לכהונה בבית המשפט הבכיר ביותר בארצה, וספק אם הייתה מספרת את סיפורה בנסיבות אחרות. מרגע שבלייזי פורד הופיעה מול ועדת הסנאט, סכר הסיפורים נפתח.
"בילדות אתה תמים", אומר ק' על ההבדל בין כתיבה על פגיעה שנגרמה בגיל צעיר לבין כתיבה על פגיעה שנגרמה כמבוגר, "זו עדיין בושה בילדות, עדיין תחושה עצמית של אשמה. אבל בבגרות, אחרי שאתה כבר גבר, זו מחיקה של הגבריות. זה נובע מהקיבוע של גבריות בתור משהו קשיח, וכל מה שחורג מזה גורם לך לאבד אותה".
ק' צייץ את הסיפור שלו בטוויטר. אחר כך החליט לחשוף פגיעה מינית נוספת שעבר, שזוכה להרבה פחות אמפתיה חברתית – תקיפה בידי אשה. "אם גברים מותקפים בידי גברים, זה משולב גם בהומופוביה כי מניחים שאם הותקפת בידי גבר אתה בטח הומו", הוא אומר, "אבל אם הותקפת בידי אשה? 'תגיד תודה, זו פנטזיה של אנשים'. מקבלים או את התגובה הזו, או שהופכים אותך ללוזר כי אמרת מראש 'לא' לאשה".
"כשהייתי ילד ישנתי אצל חבר קרוב ובאמצע הלילה הוא התחיל ללקק לי את כפות הרגליים", מספר דני, גבר נוסף, בפוסט שפרסם ובו כתב על כמה אירועי פגיעה מינית שעבר בחייו, "אמרתי לו שזה לא נעים לי וביקשתי ממנו שיפסיק והוא לא רצה. ביקשתי מההורים שלי שיאספו אותי ולא חזרתי אל אותו חבר.
"כשהסעתי חבר ששירת איתי בצבא ואת בן הזוג שלו באותה תקופה, בן הזוג ישב לידי ברכב. כשאני נוסע בכביש מהיר הוא שלח את היד שלו לעבר איבר המין שלי, שם אותה שם וחייך אליי בשביל לגרום לבן הזוג שלו לקנא ורק כשאמרתי לו 'מה אתה עושה?' הוא הוריד אותה".
דני מספר כי מה שהביא אותו לפרסם את הסטטוס היה דיון אצל ידידה ששיתפה סטטיסטיקה בנושא הטרדות מיניות, וגברים מיהרו לדרוש ממנה מקורות לסטטיסטיקה הזאת בתגובות. "ישר קפצתי שם ושאלתי למה לעזאזל זה משנה בכלל", הוא אומר, "ואיך ההתמקדות בסטטיסטיקה רלוונטית לבעיה? בהמשך היום ראיתי שהיא שיתפה את מה שעבר עליה וזה כאב לי לקרוא ולהיזכר. היה בי רצון לפקוח את עיניהם לאלה שעדיין מתעקשים לעצום עיניים או להגיד שזו 'המצאה של פמיניסטיות' כדי שיבינו שהדבר הזה אמיתי, כואב, נוכח בכל רגע וקורה גם לגברים".
ראית עדויות גם של גברים אחרים?
דני: "כן, אבל לצערי לא סטרייטים כי אני מרגיש שזה עדיין טאבו שהם מפחדים לנפץ כדי לשמור על 'פאסון'. הייתה בי קצת בושה לשתף חלק מהדברים, אבל הרגשתי שחשוב שאעשה זאת ושאני לא הנושא פה. מבחינתי, לכתוב מה שעבר עליי היה אמצעי להעביר את המסר".
גבר תמיד חייב לרצות סקס
"אנחנו מחונכים לכך שאנחנו צריכים להיות דומיננטיים, חזקים, אמיצים, אקטיביים", אומר אורי שרמן, שמרכז את קו הסיוע לגברים ונערים דתיים וחרדים נפגעי תקיפה מינית, "כשילד מקבל מכה, אומרים לו שיהיה גיבור, או במקרה הגרוע יותר, 'אל תבכה כמו ילדה'. זו כמובן הכללה, אבל הרבה גברים מפנימים שאסור להם להראות חולשה. הרגש היחיד השלילי שגבר יכול להביע הוא כעס. להגיד שאנחנו חסרי אונים, בודדים או לדבר על אשמה, אלה דברים שגבר לא אמור לדבר עליהם. זה מעבר לפגיעה מינית.
"כשמגיעים לאזורים של מיניות, זה עוד יותר מתעצם, החלוקות המגדריות עוד יותר חזקות. בשביל גבר להודות שהוא לא היה אקטיבי אלא גם נפגע – זו סוג של הודאה ב'בגידה מגדרית' או 'כישלון מגדרי'. השאלה היא לא רק אם הוא דפוק או חלש, אלא גם מה זה אומר עליו כגבר – איך יכול להיות שהוא קפא או לא הגן על עצמו? גברים עסוקים בשאלה הזו. ברגע שאין שפה להביע את הפגיעה, אני צריך לעשות דברים אחרים כדי לנתב לשם את כל הרגשות והתחושות האלו".
"קשה לנו לעכל כשהאלימות היא של נשים" | אורי שרמן
שרמן מסביר כי התחושות שמופיעות אצל נשים – רגשות אשם, חשש שלא יאמינו להן – מופיעות גם אצל גברים, אולם היכולת של האחרונים לדבר על הפגיעה היא בעייתית, וכשפחות גברים מדברים התחושה של "זה קרה רק לי" מתעצמת. "במחקר שערך יונתן פיאמנטה, שחקר קבוצת נפגעים מידיו של רב, הוא גילה שיכול להיות ששני ילדים מאותו החדר בפנימיה נפגעו על ידי רב, וכל אחד מהם בטוח שזה קרה רק לו", מספר שרמן, "העולם מלא באנשים שגרים אחד ליד השני, וכל אחד בטוח שזה קורה רק לו. עכשיו, כשאנחנו רואים יותר גברים מדברים, יש יותר סיכוי שאחד הגברים שמשוכנע שזה 'קרה רק לו' יבין שזה לא כך".
ק', שסיפר שהותקף על ידי אשה, מסביר שבמקרה כזה אובדת האמפתיה מצד הסביבה: "אתה מתמודד מול אשה, וגבר לא יכול להיפגע על ידי אשה כי גבר תמיד חייב לרצות סקס, ואם אתה אומר 'לא' זה מוזר. יש המון מקרים כאלה שבהם גברים שלא רוצים מין עם הפרטנרית חייבים לעשות בכל זאת, כי אם לא הם פראיירים במקרה הטוב או שקרנים במקרה הרע. אף אחד לא יאמין להם".
שרמן: "אנחנו מחונכים לזה שגברים כל הזמן רוצים מין, שהגבר תמיד חרמן ושזה כבוד לקיים יחסי מין עם אשה בלי קשר לזהותה כי זה 'כיבוש'. זה יוצר עיוות, כי גם כשהגבר הוא קורבן הוא ייתפש חברתית כמי ששיחק אותה. אחד הדברים החשובים שהמהפכה הפמיניסטית עשתה הוא לדבר על יחסי הכוחות, על כך שאלימות מינית מתרחשת כי גברים רוצים ליצור שליטה בעולם. כשהאלימות הזו מופעלת על ידי נשים, קשה לנו לעכל זאת כחברה".
מה ניתן לעשות עם תחושת חוסר האונים של גברים שחשים שהם לוקחים מקום של נשים שנפגעו?
שרמן: "לא היינו יכולים ויכולות לדבר על אלימות מינית בלי המהפכה הפמיניסטית. כשנשים בשנות השישים והשבעים אמרו שאי אפשר להמשיך לטאטא את זה מתחת לשטיח. מרכזי הסיוע הוקמו על ידי נשים, בשביל נשים, ואז פתאום מתברר שגם גברים נפגעים. זה מורכב במובן שחלק מהמהפכה זה מתן קול, מרחב לדבר.
"כמעט בכל נושא אחר, גברים יהיו הראשונים לדבר. פתאום יש חוויה שזרה להרבה גברים – הם רוצים להגיד משהו, אבל לא יכולים, אין להם קול. לכן אני מבין את מה שק' אומר, המודעות הפמיניסטית שלו עזרה לו לראות את עצמו כנפגע, אבל היא מקשה עליו לספר על הפגיעה. זה משאיר אותנו ספיצ'לס, כי זה כל כך מורכב. השלב שאנחנו הולכים לקראתו הוא של מאבק משותף – גברים ונשים ביחד נגד פגיעות מיניות. זה לא מאבק של גברים בנשים או של נשים לבד, אלא מאבק משותף של כולנו נגד פגיעות מיניות".
נפגעתם מינית? אתם לא לבד – התקשרו: קו סיוע לגברים – 1203 | קו סיוע לגברים דתיים – 02-5328000
[mc4wp_form id="1006521"]