ראשית נפתח ונאמר שגם להורים יש זכויות. אמת, אבא ואמא לא מושלמים, גם הם עושים טעויות, ולפעמים אפילו טעויות חמורות, ולראיה, הם הולידו אתכם, אך עדיין זו לא סיבה להתייחס אליהם כמכונת אוכל / כביסה / ניקיון / בידור / שירותי הסעות בע"מ. למען האמת, בדיוק בגלל הסיבות האלה, אבא ואמא הם האנשים החשובים ביותר במשפחה. אפילו חברות התעופה הודו בכך כשהסבירו בהוראות הבטיחות שעל ההורה קודם לשים על עצמו את מסכת החמצן ורק אחר כך לעזור לילד עם המסכה שלו, וגם זה רק אם הילד לא עיצבן אותו קודם.

בשנים האחרונות, חל פיחות במעמדו של ההורה. אם לדייק בזמנים, זה התחיל בדיוק ביום שבו נולד בני בכורי. אני זוכר שביום שבו הוא הגיע הביתה, הייתי צריך לשאת אותו על הידיים מעבר למפתן הבית, ככלה לאחר חתונתה, ולמרות שזאת היתה הלידה הראשונה שלי והייתי מאוד מותש, הוא בכה ולא נתן לי לישון. גם אשתי היתה עייפה, למרות שאני לא מבין למה. את הרוב הלידה היא בילתה בשכיבה במיטה.

הורים הם לא פלסטינים, מתנחלים, מהגרי עבודה, חולי איידס או נכי צה"ל. אין אף עמותה שנלחמת למעננו. אין לנו מפלגה. אנחנו לא מפעילים שתדלנים. אף אחד לא יפרוש מהקואליציה בגללנו. אין לנו מועצה לשלום ההורה לפנות אליה. בדיוק בגלל זה הגיע הזמן שמישהו שסובל כבר תשע שנים מהכיבוש ופעולות הטרור (של ילדיו), יעלה על הכתב את דרישותינו הצודקות.

זכויות ההורה במשפחה:

1. הזכות לחיים: להורה יש הזכות לחיים משלו. כשאומרים לך "לא עכשיו" הכוונה היא באופן מדהים ל: "ל-א ע-כ-ש-י-ו!" לא כל דבר חייב להתבצע בזמן שנוח לך.

2. הזכות לפרטיות: כשאבא ואמא נועלים את דלת חדר השינה שלהם ומבפנים נשמעות גניחות ואנקות, אתה לא דופק 50 פעם עם שאלות מטומטמות כמו "אפשר מחשב?", "אפשר קורנפלקס?" או "אפשר לשחק באש?". תניח שאפשר הכל. לאבא ולאמא (בעיקר לאבא) ממש לא איכפת מה תעשה באותו הרגע. אה, ובקשר לגניחות, זה פשוט אבא ואמא בוכים על הרגע שנולדת.

3. הזכות לרווחה כלכלית: אי אפשר לזרוק כל כמה חודשים את הבגדים החדשים שלך. תפסיק לגדול כל הזמן. קנינו לך נעליים בחמש מידות גדולות יותר, כדי שיתאימו לך עד סוף התיכון. זה גם חוקי לגמרי לעשות אתך קניות בסופר מבלי לקנות לך שום דבר.

4. הזכות לסיום: ניתן להשתמש באחרון אחרון חביב לא יותר משלוש פעמים… טוב, ארבע פעמים אחרון אחרון חביב… יודע מה, חמש פעמים אחרון אחרון אחרון חביב וסגרנו.

5. הזכות לריח טוב: אבא שמח שאתם אחים תחרותיים ותמיד מנסים להיות יותר טובים אחד מהשני, אבל בבקשה תפסיקו עם תחרות מלך ההפלצות. ולא, להתיישב על הורה, להפליץ עליו ולברוח, לא נותן אקסטרה נקודות.

6. הזכות לגופי: אבא הוא לא טרמפולינה, אמא היא לא מקפצה, ואתה לא שק קמח. אני לא צריך להביא לך פתק מהרופא כל פעם שלא מתחשק לי לסחוב אותך על הגב ברחבי הבית תוך כדי שירת שיר הפתיחה של רכבת ההפתעות.

7. הזכות לחינוך: אנחנו כבר סיימנו את חוק לימודינו. חלקנו אף המשיכו לתארים מתקדמים. אנחנו לא עושים עבודות, לא מציירים שערים, לא מדביקים מדבקות, לא עוטפים מחברות ולא צועדים במצעד הספרים. אם אנחנו שותפים בשיעורי הבית, אנחנו שותפים גם בציונים, בתעודה וביום הורים. אתה מדמיין את סבא מגיע ליום הורים ושואל למה אבא ואמא קיבלו רק כמעט טוב מאוד בעבודה על יעקב אבינו ואיך הם מסתדרים מבחינה חברתית?

8. הזכות למזון ולהנאה: יש לנו זכות לאכול גלידה וממתקים ולשחק קנדי קראש בלי שתיכנס שותף.

9. הזכות לניקיון: לא עולים עם רגליים מלוכלכות על המיטה של ההורים. לא אוכלים באוטו של אבא. מפנים תמיד את השולחן. מצחצחים שיניים מרצונכם. מתרחצים מרצונכם. אף פעם לא מביאים חברים הביתה, תמיד הולכים לבית שלהם. לא משתמשים באבא בתור טישו, ולא מעבירים לאמא כינים.

10. הזכות לחוסר שוויון: אין שום דרך בעולם לשים לכם בדיוק את אותה כמות מיץ בכוס על המיליליטר או לצעוק על אחד מכם כשהוא לא מסדר את החדר בדיוק עם אותה כמות של צעקות כמו שצעקנו על אחיו כשהוא לא סידר את החדר בשבוע שעבר. רק ילד אחד יכול בו זמנית לשבת מקדימה באוטו. אנחנו נותנים תשומת לב רק לילד שבוכה באותו הרגע. כל הילדים בעולם נולדו לא שווים ולכן אי אפשר להעניק לאחים יחס שווה כל הזמן. תת-סעיף בנושא אפליה מגדרית: רק לילד אחד מכם אנחנו מרשים ללבוש שמלה באופן קבוע ורק לילד השני מותר להשתין בעמידה.