כלי התקשורת בישרו השבוע בהתרגשות שעופר עיני פתח בקריירה חדשה – כמגשר. כתיק ראשון בחר עיני, לא פחות ולא יותר, לגשר בין הנהלת בנק דיסקונט לעובדיה. אלא שעובדי הבנק הבינו מבעוד מועד שלאחר שנים שבהם היה עיני נציגם של העובדים ואיש שלומם הוא כנראה מחזיק מידע שגילויו להנהלה, במסגרת הליך הגישור, עלול להסב להם נזק רב. אמירותיו של עיני בדבר יכולותיו לגשר ולפשר בין הצדדים ושימוש בניסיונו העשיר מהעבר לא הועילו.

כמגשר וכיו"ר אגודת המגשרים אני רואה בחומרה רבה את הסיטואציה שאליה הכניס את עצמו מר עיני. כלל ידוע הוא שמגשר חייב להיות נייטרלי לחלוטין כדי שהליך הגישור יצליח. לא מדובר על כלל של מראית עין אלא בדרישה מקצועית ראשונה במעלה שאי אפשר לסטות ממנה. דרישה שאלמלא תתקיים אי אפשר יהיה לגשר בין צדדים.

ייאמר לזכותו של עיני שגם הוא מבין ככל הנראה, שאת רובם המוחלט של הסכסוכים אפשר לפתור בהליך של גישור וללא צורך בהליכים משפטיים. עם זאת בפועל הכשיל עיני מראש את ההליך בכך שהצטרף לצדה של הנהלת הבנק (כנוטל שכר ממנה). בכך, בעצם, עיני מראש הצהיר אמונים לאחד הצדדים. מעשה שגרם למעט האמון שהיה קיים בין הנצים, להיעלם – מאחר שכעת רואים העובדים שההנהלה פועלת בדרכים שאינן לגיטימיות ומנסה להפעיל עליהם לחצים.

בדיוק כדי למנוע מצבים כאלה נדרשים שירותיו של מגשר מנוסה ואובייקטיבי שאינו מצוי בקשר כלשהו עם אף אחד מהצדדים. אדם שפעולותיו יהיו חפות מכל אינטרס ולו הסמוי ביותר בסכסוך עצמו או בצדדים המעורבים. כל זאת כדי שלא ייווצר מצב שבו המגשר עורך מניפולציות רגשיות ומשפטיות על צדדים – כדי שאלו יתפשרו ויגיעו להסכם גישור בינוני.

לא בכדי תקנון לשכת המגשרים בישראל מתייחס לסוגיה במספר סעיפים, ביניהם: "ניגוד עניינים – במקרה בו עלול להיווצר מצב של ניגוד עניינים או נגיעה אישית, בין במישרין ובין בעקיפין, בין המגשר למי מהמגושרים, חייב המגשר ליידע את המשתתפים אודות חשש זה וימשיך בהליך רק לאחר שניתנה הסכמת המשתתפים לכך בכתב ומיד כשנתגלה הדבר. על אף האמור לעיל, יימנע המגשר מהמשך קיום ההליך, במקרים בהם מגשר סביר היה מוצא כי ניגוד העניינים או הנגיעה האישית האמורים, מעוררים ספק של ממש באשר ליכולתו לנהל הליך הוגן, או מראית עין לפגם בהליך בשל כך"; סעיף נוסף מדבר על "הימנעות מקשר חד צדדי בנושא הסכסוך– לאחר תום ההליך יימנע המגשר מיצירת מערכת יחסים מקצועית או עסקית עם אחד  המשתתפים בנושא הקשור להליך, אלא בהסכמת המשתתפים כולם –  מראש ובכתב".

אם לא די בכך הרי שבסעיף 5 לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג – 1993 צוין באופן מפורש כי: 

"א. במילוי תפקידו ינהג המגשר בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים. ב. המגשר יסרב לקבל מינוי לפי תקנה 3 אם (1) היה בינו לבין אחד מבעלי הדין קשר מקצועי או אישי קודם, זולת אם הודיע על כך לבעלי הדין האחרים והם נתנו את הסכמתם למינויו בכתב; (2) הוא עלול, לדעתו, להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כמגשר ובין עניין אחר; נתגלה החשש לניגוד העניינים במהלך הגישור, יפסיק המגשר את הגישור, ויודיע לבית המשפט כי אינו יכול להמשיך לשמש כמגשר".

לא בכדי נוצרו כללים חוקיים ואתיים המונעים כל היכרות מוקדמת בין המגשר לצדדים מבלי לקבל הסכמתם: על פי התקנות אפשר לקבל את הסכמת הצדדים למגשר ספציפי רק כאשר אין קשרי עבודה בין המגשר עם אחד הצדדים. במקרה זה לא עמד עופר עיני בדרישה: כאשר קיימים קשרים מסחריים ותלותיים, שבהם המגשר מקבל תשלום מאחד הצדדים – לא חשוב מה תהיה תוצאת הליך הגישור ואף אם הוא יסתיים בהסכם המיטיב עם העובדים – תמיד ולעד תהיה קיימת אצל העובדים התחושה שהבנק נעזר במגשר כדי לפגוע בעובדים ואלמלא המגשר התוצאה היתה הרבה יותר טובה.

עופר עיני מעורב עד לשד עצמותיו עם ארגוני העובדים וכעת מתברר שגם עם הנהלת בנק דיסקונט. על כן הוא לא יכול לגשר בצורה אובייקטיבית בין הצדדים, וכל ניסיון גישור שיעשה ייגמר בכישלון שיגרום לצדדים מפח נפש, וייתכן שגם לנזקים.

יניב שוורצמן, מגשר מומחה בניהול מו"מ ויו"ר לשכת המגשרים בישראל