מנהל מחוז חיפה של המשרד להגנת הסביבה תובע בתביעה אישית את מנהלת העמותה "אזרחים למען הסביבה" וטוען כי הוציאה את דיבתו. דבר התביעה פורסם באמצעי התקשורת והגיע אפילו לטלוויזיה כבר לפני 10 ימים אולם "קהילת הסביבה", המונה אלפי פעילים, אנשי מקצוע ותומכים, לא זזה.
האדמה לא רעדה, הפייסבוק לא נשבר ומצבת התרומות של העמותה – נשארה נמוכה כתמול שלשום. ארגוני הסביבה אשר נס בריאות האדם, יפי הבריאה והמנהל התקין מונף על ידם גבוה גבוה וסכנת תביעות השתקה דומות מרחפת מעל פעילותם מדי יום, לא מצאו רגע להתקשר, להביע תמיכה או פשוט – לתרום.
איפה הכסף?
המצב הכלכלי של הארגונים הסביבתיים אינו מזהיר, בעולם בו הכסף מדבר והתמיכה של בעלי קרנות ובעלי הון במי שמנסה לפקח על מזהמים הולכת וקטנה עם השנים. גם התמיכה במאבקים ציבוריים, גיוס תרומות מהציבור ומיקוד תשומת הלב הולכת ומקבלת אופי מקומי "נישתי" והציבור, בכללותו – אדיש. אם הבעיה, הזיהום או העוול לא קורים ממש מתחת לאפו או בדלת ביתו, אין התגייסות ואין תמיכה.
אולם תביעה אישית של פקיד ציבור, בעל משרה ממשלתית מול פעילה סביבתית, מנהלת עמותה שממלאת את חובתה הציבורית – היא מהלך שאסור לעבור עליו על סדר היום.
תביעות השתקה אינן חדשות וזרות לנו, שמענו על תביעות "לשון הרע" של חברי כנסת ואחרים כנגד עיתונאים, לאחרונה שמענו על עבריין מורשע שתבע אישית עיתונאית שכתבה על מעלליו, השבוע היה זה מנהל בטיחות שנתבע על ידי תאגיד בניה על כך שהעז לחשוף מחדלים לכאורה בהתנהלות החברה ועוד. במקרים אחרים הייתה התגייסות מרשימה אם של איגוד העיתונאים או ציבור ממוני הבטיחות ועובדי הבניין לטובת הנתבעים. בקהילה הסביבתית ופעילים חברתיים אחרים – דום שתיקה.
נותנים לכם יד – לא תרימו אצבע?
לפני שלוש שנים נתבע ארגון סביבתי על ידי המדינה לאחר שזה ניצח בהליכים משפטיים שעצרו בניה ב"עמק ססגון". הנתבעת היום צילמה אז את כף ידה והחלה מסע תמיכה פייסבוקי למען הארגון הנתבע. בעולם נורמלי אותו ארגון ואחרים היו מגיעים היום פיזית להצטלם איתה ולתמוך בה. אולם בעולמנו הציני והמחושב – אפילו אצבע לא נשלפה להקליד כמה מילים.
ב-2013 הצטרפו ארגוני הסביבה, זכויות אדם ואחרים למכתב ליועץ המשפטי לממשלה בקריאה כי "מן הראוי שתמנע מהמדינה להגיש תביעות סרק מעין אלה ואף תתייצב בבתי המשפט כל אימת שמאן דהוא אחר ינסה לנקוט בדרך זו". מן הראוי שאותם ארגונים והעומדים בראשם יישמו כעת את מה שדרשו לפני שלוש שנים בלבד מהמדינה.
חפש את האשה
לפני מספר חודשים הקמתי את "פורום נשים בסביבה" קבוצה שמונה למעלה מ-450 נשים שעוסקות בתחומי הסביבה השונים. הנושאים המאופיינים נשים שעוסקות בתחום איכות הסביבה דומים להפליא לקשיים שמאפיינים ונדונים בכל קבוצת נשים אחרת – תקרות זכוכית, חוסר שוויון בשכר, חוסר קידום ויחס מזלזל מצד קולגות וממונים, תת ייצוג בכנסים ובתקשורת למרות הדומיננטיות הגדולה של נשים בתחום ועוד.
רבות מהנשים הנן עצמאיות או בעלות עסקים קטנים וגם בתחום זה, בו עובדות ופעילות נשים רבות, מעטות הן הנשים העומדות בראש חברות עסקיות, מנכ"ליות או דירקטוריות ומעטות יותר הנשים שעומד מאחוריהן בעל הון שממן את הפעילות – לעומת גברים.
תביעת ההשתקה הוגשה נגד אשה, מנהלת עמותה, מהפריפריה ולא במקרה. התובע מכיר את מצב העמותות, יודע כי מקומו בשירות הציבורי מובטח, משכורתו גבוהה ובכל מקרה בעצם התביעה הוא גורר את הפעילה לסחרחורת כלכלית ומשפטית שתפחיד כל מתנגדת ופעיל סביבתי גם אם התביעה תדחה והוא יפסיד בה.
ותכל'ס? מה אפשר לעשות?
היכרותי עם הנתבעת קלושה וכוללת כנס בו הרצנו שתינו לפני מספר חודשים וכמובן צפייה במשך שנים במאבקים אותם היא מובילה, עם שותפיה מהצפון. אבל היכרותי עם אנשי הסביבה והעוסקים בתחום רבת שנים. אני מצפה מכל אחת ואחד מהעוסקים בתחום ומאלו שמנהל תקין וחופש העיסוק יקרים להם – לתרום לעמותת "אזרחים למען הסביבה" לחזק את הנתבעת ולא לשתוק כשחרב מונפת מעל פעילותה ומפעל חייה.
כמו כן אני קוראת ליועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה לקבוע כי במידה והתובע יפסיד בתביעה, אותה הגיש בצורה פרטית, יהיה עליו להתפטר בשל ניגוד העניינים החמור בו יהיה מצוי מול הציבור אותו הוא אמור לשרת ואשר מיוצג, בין היתר על ידי עמותות, ארגונים ופעילים סביבתיים.
רוני בריל היא מנהלת "פורום נשים בסביבה"