את טספאי (שם בדוי) פגשנו במתקן הכליאה חולות. הוא נכנס לשם לפני שנה וארבעה חודשים ועתיד להשתחרר בעוד ארבעה חודשים. כשלוש שנים לפני כניסתו למתקן עבד טספאי בבית קפה אופנתי בתל אביב, שהעסיק אותו ואת שאר העובדים האריתראים במקום דרך חברת קבלן.
ייתכן שעשו זאת בשל המצב החוקי המורכב, המאפשר להעסיק מבקשי מקלט מתוקף פסיקת בג"צ, ללא פרסום תקנות מתאימות המבהירות מהי הדרך להעסיק אוכלוסייה זו. ייתכן שרצו להסיר מעצמם אחריות כלפי העובדים.
למרבה הצער, בית הקפה התקשר עם חברת קבלן פוגענית במיוחד, אשר הפסיקה לאחרונה את פעילותה בשל מספר עצום של תלונות והתביעות העומדות נגדה על תנאי העסקה לא חוקיים. בעבור שירותו של טספאי העביר בית הקפה לחברת הקבלן סכום של 30 שקל לשעה. חישוב מהיר מעלה כי סכום זה אינו יכול לגלם את שעות עבודתו, עלות השעות הנוספות והזכויות הסוציאליות המגיעות לכל עובד. רק מגובה התשלום שהועבר לחברה, אפשר היה לדעת מראש כי התשלום לטספאי יהיה בניגוד לחוקי העבודה.
במשך כל אותה תקופה עבד טספאי כ-300 שעות בחודש בבית הקפה המדובר. לדבריו, יחסיו עם מנהלי המקום היו טובים מאוד, ולכן לא התלונן בפניהם על שכרו – 25 שקל לשעה ללא גמול על השעות הרבות הנוספות שעבד, דמי הבראה וימי חופש. בדיקה שטחית של מסמכיו העלתה כי חברת הקבלן חייבת לו כ-100 אלף שקל רק בעבור רכיב השעות הנוספות.
כששאלתי אותו מדוע לא פנה אלינו קודם לכן, כדי לבדוק אם מגיעות לו זכויות על תקופת עבודתו – אמר שאהב את מקום עבודתו ולא רצה "לסבך אותם". השהות במתקן, השגרה חסרת המעש והייאוש השורה בכל פינה עשו את שלהם – והוא ויתר.
כשיצרתי קשר עם בעלי הקפה, נראה היה שגם הם באמת ובתמים אוהבים את טספאי. הם התעניינו בשלומו, רצו לדעת מתי ישתחרר ומה יקרה לו לאחר מכן. בידיו של מעסיקיו היה כל העת המפתח להיטיב עם טספאי, העובד המסור. לו היו בודקים בקצרה את הרקע של חברת הקבלן, היו מגלים כי עומדות ותלויות נגדה עשרות תביעות בבית הדין לעבודה, כי השכר שהיא משלמת לחברת הקבלן חוזה מראש העסקה פוגענית.
25 שקל לשעה, אבל באהבה
בשיחת הטלפון עמי הבעלים אפילו הביעו תרעומת על חברת הקבלן, ש"דפקה" את העובד – מבלי להבין כי מצדם קיימת אחריות זהה לרווחתם של עובדי הקבלן המועסקים בשטחם.
תשלום נוסף של שקלים אחדים לשעת עבודה או שכירת עובד נוסף, לחלוקה בנטל שעות העבודה המרובות, היו יכולות לפתור את העניין. גם התקשרות עם חברת קבלן הוגנת יותר, או העסקה ישירה תוך פיקוח מלא על תנאי עבודתו ושכרו – היו יכולים להוביל לתנאי העסקה הוגנים יחסית.
בסוף 2013 קיבל טספאי זימון למתקן חולות. הוא הודיע על כך למקום עבודתו, והם נפרדו ממנו בצער. פיצויי פיטורים, כפי שקובעת הפסיקה וההנחיה של משרד הכלכלה, הוא לא קיבל. וכך, אחרי שנים שבהן עבד, שילם מסים והצליח לקיים את עצמו, הפך טספאי לאסיר שהמדינה מכלכלת במתקן שעלותו מאות מיליוני שקלים.
בקרוב ישתחרר טספאי ויקבל אותה אשרה שהיתה לו קודם לכן. לאריתריאה, מולדתו, אי אפשר לגרשו, ועל בקשת המקלט שהגיש טרם קיבל תשובה. מי יודע, אולי טספאי אפילו יחזור לעבודתו, לאחר שיסיים לרצות 20 חודשים מיותרים בלב המדבר. וייתכן שהפעם שני הצדדים יהיו חכמים יותר, ויעסיקו את טספאי על פי חוק, בתנאים ההולמים את השבחים והאהבה שהם מרעיפים כלפיו.
נועה קאופמן היא רכזת תחום פליטים ומבקשי מקלט בעמותת קו לעובד
