יש מקום אחד בעולם שלאנשים שגרים בו אין שום מושג מה קורה ברצועת עזה, ולמרבה האבסורד זה המקום שהכי משפיע והכי מושפע מהרצועה. שום כתב ישראלי לא יושב בעזה, אפילו לא אחד שידווח מה באמת קורה שם. למרות שגם אם היה, לא בטוח שזה היה מעניין אותנו.

אז נושא הפליטים מאפריקה יכול (ובצדק) למשוך הפגנות של עשרות אלפי אנשים. אבל על עזה שהתל"ג שלה דומה לדרום סודן, שנמצאת תחת דיקטטורה צבאית, שהכלכלה שלה מחוסלת לגמרי, שלא נשארו בה מים ראויים לשתייה ושגם חשמל הפך בה למוצר חמקמק ולא ברור, על עזה יש הפגנה שבועית של 15 אנשים בצומת יד מרדכי.

מטע אבוקדו עולה באש כתוצאה מנפילת פצמ”ר, קיץ 2014. צילום: ארנון אבני

וכשכבר מדברים, מדברים מהפריזמה הבלעדית של תושבי העוטף, שכרגיל מוצגים על ידי כתבי הדרום כשילוב לא הגיוני של גיבורים שעובדים בשדות על הגבול תוך חירוף נפש נורא, והורים היסטריים ומפוחדים אשר רק מתחננים לצבא שלא יפקיר אותם שוב.

• דברים שלמדתי מצוק איתן – בר חפץ
• ירינו עד שהירי הפך לשגרתי, משעמם ואקראי – ציקי ישי

ואולי הגיע הזמן שנתחיל לדבר על עזה ועל האין-מדיניות של ישראל בקשר לעזה. האם מדיניות המצור וההפרדה המוחלטת בין עזה לגדה תורמת או הורסת את ביטחון היישובים כאן? מה ישראל רוצה בכלל? מי האחראי שם לכל הרוחות? מה יחסנו האמיתי לחמאס? שמעתי שגורמים ישראלים מדברים על תוכנית מארשל לרצועת עזה – מי הם חושבים שיממן אותה?

בהערכה שמרנית אפשר להגיד שעלותן של מלחמות עזה למשק (מיגון, תחמושת וציוד, הפסד למשק, פיצויים) היא כמה עשרות מיליארדי שקלים. עם הסכום הזה אפשר לשקם את עזה.

חוסר ההבנה שחמאס לא במצב שבו הוא יכול להתנגד למהלכים כלכליים אשר ייטיבו את מצב התושבים ברצועה, ואפשר לבצע אותם מעל הראש שלו, בשילוב חוסר ההבנה של חמאס באופן כללי, או אולי הרצון הלא מוסתר של ממשלת נתניהו להשאיר את החמאס בשלטון כדי להמשיך את הפיצול הפנים פלסטיני – כל אלה גורמים בעיקר לאי עשיית דבר.

העיר עזה. צילום: Mujaddara

והאופוזיציה שותקת. תדברו כבר על עזה, לא על העוטף, כי אין דבר שאנחנו צריכים יותר בעוטף, משיפור המצב ברצועה. אם אתם לא יודעים מה להגיד תשאלו אותנו, או שתדברו שטויות – העיקר להעלות ולהשאיר את עזה על סדר היום. כשהממשלה תבין שהיא לא יכולה להמשיך להתעלם, תדברו על זה כדי שכשתפרוץ המלחמה הבאה יהיה לכם קייס להסביר למה זה רע, למה היה אפשר וצריך לנהוג אחרת. אם לא תעשו זאת שוב ניגרר למדורת השבט ותופי הטם טם, ההפצצות הפינויים וההרוגים. אני לא יודע מה איתכם, לנו כבר נמאס.

בר חפץ הוא תושב קיבוץ נירים שבנגב המערבי

[mc4wp_form id="1006521"]