מכתב שהוציא השבוע משרד הרווחה לרכזי הטיפול באלימות במשפחה בלשכות הרווחה, מעיד על החשש העמוק מפני המהלך של השר בן גביר, להצפת המדינה במאות אלפי כלי נשק באמצעות הקלה בתנאי הסף בהגשת רישיון לנשיאתם.
"אנו מקבלים פניות רבות שמעלות חששות רבים לגבי המוגנות והביטחון בתוך המשפחה ודאגה מעלייה במקרי הרצח והאלימות בין חברי המשפחה וכלפי נשים בפרט, וזאת לאור העלייה בהיקף מחזיקי הנשק", כתב סאיד תלי, מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה, הממונה על הערכת מסוכנות (יישום חוק כלי יריה).
במכתבו הוא חידד את ההנחיות לגבי תפקידם של העובדים הסוציאליים במניעת מקרי אלימות במשפחה כתוצאה מהחזקת נשק, והזכיר כי בחוק כלי הירייה נקבע כי עובד סוציאלי המטפל באדם המחזיק בכלי ירייה ולדעתו יש בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור, צריך לדווח על כך למנהל הכללי של משרד הרווחה. המשרד יבצע הערכת מסוכנות ויגבש תוכנית הגנה במידת הצורך.
המכתב לא עונה על השאלה מה קורה אם אישה נפגעת אלימות לא יודעת שבן זוגה הגיש בקשה רישיון לנשק או אם הוא כבר מחזיק בנשק, שכן המשרד לביטחון לאומי לא דורש הוכחה להיעדר אלימות במשפחה כתנאי סף לקבלת רישיון לנשק.
"השבוע היתה לי פנייה מיישוב במרכז הארץ לגבי זוג פרוד", מספר תלי. "נודע לנו שהוא הגיש בקשה לרישיון נשק, ואני התערבתי בתהליך. בדקתי מול אגף כלי ירייה של המשטרה את סטטוס הבקשה והתאפשר לי להגיב על המסוכנות שלו כבר בשלב הבקשה".
אחד הקריטריונים לקבלת רישיון לנשק הוא היעדר עבר פלילי, אולם הליכים משפטים הנוגעים לאלימות במשפחה פעמים רבות לא מבשילים לכתב אישום. גם התנהלה חקירה פלילית וגם אם הוגש כתב אישום – לא יהיה רישום עבר פלילי עד שלא תהיה הרשעה.
גם אי כשירות נפשית יכולה לעצור את תהליך בקשת רישיון לנשק. מדוח של פרויקט "האקדח על שולחן המטבח" לצמצום תפוצת נשק קל ולפירוקו במרחב האזרחי עולה כי בשנים האחרונות חלה עלייה של מאות אחוזים במספר פסילות הרישיונות על רקע אי כשירות נפשית: מ-58 פסילות ב-2019 ל-217 פסילות ב-2021.
ובעוד אדם המעוניין להשיג רישיון נשק נדרש לעבור במשטרה ובמשרד הבריאות, אין כל דרישה להציג דוח ממשרד הרווחה על היעדר אלימות במשפחה. כך, המשרד לביטחון לאומי יוכל לאשר בקשה של גבר אלים לרישיון נשק, גם אם אשתו מטופלת ברווחה בשל אלימות במשפחה. "ככל שאותה אישה מטופלת אצלנו, ויש התרשמות של סיכון גבוה, אנחנו יכולים להתערב", אומר סאיד תלי בשיחה עם "המקום". "יחד עם זאת, אנחנו לא יודעים באופן אוטומטי אם הוגשה בקשה, רק מטופלים מדווחים לנו".
כלומר, אם אישה לא מדווחת, איש לא ידע.
"לא נוכל לדעת בלי שמגיע מידע. אבל ככל שמידע מגיע, אנחנו בודקים ולא מרפים. כל אישה שמגיעה למרכז לטיפול למניעת אלימות נשאלת על נשק ובקשה לרישיון כחלק מהערכת מסוכנות. בודקים האם בעלה מחזיק בנשק, האם הגיש בקשה ואף מפצירים בה לברר.
"התפקיד שלנו הוא לדווח על מקרים תוך כדי טיפול. אם אישה באה לטיפול באלימות במשפחה ועולה שבן זוג או הפרוד, או כל סטטוס אחר מחזיק ברישיון לנשק. ולא משנה לנו אם יש לו תיק במשטרה או אין, העובד סוציאלי מדווח לי ואני בתור ממונה הערכת מסוכנות, מתערב".
מה ההתערבות כוללת?
"אני בודק מול העובד הסוציאלי, משלים שאלות ועושה תיקוף להערכת המסוכנות. אם אני מתרשם שיש סיכון גבוה, אני מדווח לגורמים הרלוונטים, אני מייעץ לעובד סוציאלי איך לנהוג, אני מעביר דיווח לאגף כלי יריה, שבו אני ממליץ לשלול את רישיון לנשק. "אנחנו לא נכנסים לתמונה בתהליך קבלת הרישיון, אלא עבור אלה שיש להם כלי נשק ואנחנו מקבלים איתות שהם מסוכנים. אנחנו רוצים לקיים ישיבה עם המשטרה, משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי, להסדיר את התהליך ולחזק את שיתופי הפעולה".