מדעני המדינה האמריקאים ג'וזף פרנט וג'וזף יוסינסקי מציינים שיש קהל יעד מסוים לתיאוריות כאלה, והיקף האמונה בהן לרוב דומה. קונספירציות בנוגע למתקפת 11 בספטמבר ותעודת הלידה של אובמה, למשל, זכו בשיאן לתמיכה של בין רבע לשליש מהציבור האמריקאי. וזה, לטענתם, פחות או יותר הסטנדרט לתיאוריות מוצלחות. האמונה שאוסוולד לא רצח את קנדי – לפחות לא לבדו – תפסה אחיזה בקרב 60 עד 80 אחוזים, לפי סקרים שונים. כלומר, רוב האמריקנים משוכנע שהרוצחים האמיתיים של קנדי מעולם לא נתפסו.
אז מי כן רצח את קנדי? למי היה אינטרס? תשובה קונספירטיבית אחת היא: הקובנים. אפשר לומר שתיאוריית הגולים הקובנים כמתנגדי קנדי נולדה כבר ב-1959, עם עליית פידל קסטרו לשלטון. המוני מתנגדי קסטרו שנהרו לארצות הברית, כמו שאר האמריקאים, התאכזבו קשות מהניסיון הכושל של הנשיא לסלק את המנהיג הקובני בפרשת מפרץ החזירים ב-1961 ותלו את האשמה בקנדי. תשובה קונספירטיבית שנייה טוענת כי השירות החשאי הוא שחיסל את קנדי. תיאוריה זו נולדה ברגע ההתנקשות והיא פועלת על אלו שהרעיון שאדם פשוט יכול לחסל את מנהיג העולם מערערת את בטחונם ואמונם במדינה הדמוקרטית. המחדלים הרבים של מי שאמונים על שלומו של הנשיא הספיקו לאמריקאים רבים לחשוד שלא מדובר בסתם עוד טעות אבטחה.
כדי להבין את המשיכה לשלל התיאוריות, צריך להבין את אמריקה. תיאוריות קונספירציה הן תופעה מוכרת בכל העולם אבל באמריקה זה סיפור אהבה. אחרי שהוקמה המדינה לפני יותר מ-200 שנה, המוני אמריקאים היו בטוחים שהקתולים הקימו ממשלת צללים בחסות האפיפיור. עשור לפני רצח קנדי, סנאטור ג'וזף מקארתי שלהב אומה שלמה עם הפחד שקומוניסטים אורבים בכל פינה.
למרות זאת, צריך גם לזכור שקנדי הוא לא הנשיא הראשון, השני או השלישי שנרצח בארצות הברית, אבל הוא היחיד שמותו זכה למעמד כה קונספירטיבי. מיד לאחר רצח לינקולן נעצרו חבריו של המתנקש ג'ון וויליקס בות והוצאו להורג בגין קשירת קשר במטרה לנקום במנהיג הצפוני. עובדה זו הספיקה לאמריקנים, שראו במניע לרצח עניין סגור. הרצח של צ'סטר גרפילד ב-1880 בידי איש ממשל ממורמר שזעם על כך שלא מונה לשגריר, לא טלטל את אמריקה יותר מדי. ההתנקשות בוויליאם מקינלי ב-1901 בידי אנרכיסט הונגרי גם היא לא הסעירה את הדמיון האמריקני, שהסתפק ברדיפת אנרכיסטים ובשמחה על כך שיורשו טדי רוזוולט מוצלח ממנו.
תמונת פולארויד שצילמה עדה כשבריר שניה לאחר הרצח
למה דווקא קנדי? המשיכה לדמות הכריזמטית והנאה נראית הגיונית, בטח בהשוואה לגרפילד ולמקינלי, שבניגוד לקנדי, נשארו במותם דמויות לא פחות נשכחות מכפי שהיו בחייהם. ההשוואה ללינקולן, שרחוק מלהיות נשכח ואפור, מחדדת את העובדה שלרצח ההוא היה הסבר שאנשים יכלו להבין ולהשלים אתו – נקמה דרומית. מה שכנראה מטריד את מנוחת האמריקנים הוא שנשיא אהוב מאוד נרצח ללא סיבה נראית לעין, ואת החלל הזה היה צורך למלא. קנדי היה ונותר אחד הנשיאים הפופולריים בתולדות ארצות הברית. סקר גאלופ שנערך השבוע אף גילה כי האמריקאים רואים בו הנשיא המודרני הטוב ביותר, הרבה לפני אייזנהואר, רייגן וקלינטון. למרות זאת, כנראה שמעטים מבין האמריקנים יודעים למנות את הישגיו הגדולים של קנדי. אפשר לתלות זאת בכהונה הקצרה שנקטעה בטרם עת, ואולי זה סוד הקסם: קנדי נרצח כהבטחה אדירה שלא זכתה להתממש. הוא הבטיח לשגר אדם לירח, אבל לא הספיק. הוא הביע תמיכה בתנועה של מרטין לותר קינג, אבל את החקיקה השאיר ללינדון ג'ונסון.
וייתכן שזהו גם סוד הקסם הקונספירטיבי. כשמתאבלים על מה שיכול היה לקרות, השמים הם הגבול. כולם אוהבים לראות את קנדי כאחד משלהם, ואת התוכן הם כבר יוצקים בעצמם. בראשית שנות ה-60 היתה תקווה גדולה, שהתגלמה בקנדי ובממלכת קאמלוט שלו. ואז הוא נרצח. ואז התקווה התחלפה בשבר, שאמריקה עד היום מתקשה להתאושש ממנו. קנדי נשאר צעיר לנצח, מבטיח לנצח, נער הפוסטר לכל מה שאמריקה רצתה להיות.
מתנגדי הממסד הביטחוני, בימין ובשמאל, אוהבים לזכור את קנדי שדיבר על צמצום כוח המפלצת שצמחה תחת קודמו. שונאי הקומוניסטים העדיפו לזכור אותו כמנהיג המלחמה הקרה. וכמובן – כי אי אפשר בלי הזווית הישראלית – היה מי שבחר לזכור את קנדי כמי שהתנגד למעלליו של בן גוריון בדימונה. כל אלה ראו לנגד עיניהם רצח מבלי שתהיה לו משמעות. המחשבה שמספיק שאיפשהו מסתתר אדם מעורער בנפשו עם רובה כדי להסיט את האומה האמריקאית ממסלולה הופכת את הרצח לחסר פשר, ומעלה את המחשבה המערערת שגם המציאות של כל אחד מאתנו עלולה להיות חסרת פשר ואקראית. שלא כל פינה אפשר לסגור בצורה מהודקת. הצורך להבין את מעשה הרצח במונחים של סיבה ותוצאה מצד אחד והפיכתו של קנדי למושא של תקוות ופנטזיות שלא התגשמו מצד שני, מובילה לחיפוש אחר מוסר השכל. למישהו בטוח היה אינטרס לצאת נגד השינוי המיוחל, מה שהוא לא יהיה.
ואולי הפתרון לשאלה "למה דווקא קנדי" עולה בבירור דווקא מתוך תיאוריית קוקה קולה, החדשה יחסית. "כעת דרושה חקירה מקיפה של הקשר בין צריכת סוכר לפשיעה", הסביר הוגה התיאוריה ג'י-אי רודייל. זה אולי הביטוי המגוחך לאופן שבו תופעת קנדי עוברת החייאה והתאמות בלתי פוסקות, גם 50 שנים אחרי הרצח. התעלומה הותירה ריק שכל אחד יכול למלא ברעים וטובים, אשמים וחפים משפע.
