המראה השומם של מפגש יד מרדכי הפתיע. אין עיתונאים. אין צבא. פשוט אין. ייחסתי זאת לשעה ולעובדה שיום שישי והתקשרות בחרה לנוח בשבת. גבעת הצלמים שוממת. מולה עזה נראתה שקטה ודוממת. ברקע נשמע טרטור רחוק של מזל״ט, אבל מעבר לכך שקט ובריזה קלה וחרישית. קשה להימנע מתחושה מוזרה שאופפת את האזור. תחושה של שטח שהופקר. אולי זו השגרה החדשה.

משם  – למרכזה של שדרות. החום כבד ואני מנסה לפרש את המבטים ואת קצב ההליכה של הקונים לשבת. צילמתי פה כבר הרבה. אני נדחף לשולי המרכז, שם אני מוצא מתחם שוקק פועלים שמקימים מתחם מגורים של מעונות לסטודנטים שעשוי כולו ממכולות. אולי זה אחד מהתוצרים המוצלחים והאופטימיים היחידים של מצב אומלל ופסימי. ממש לפני שהתנעתי כדי להמשיך, נשמעה במערכת הכריזה קריאה מוכרת. תוך שניות ספורות כבר הסתמן ממש מעלי השובל של כיפת ברזל מלווה ברעש גדול וקול פיצוץ. עכשיו לא נותר מקום לספק, צבע אדום זה כאן.