לא כזה הבנתי מה קורה עם מצעד הגאווה, אם זה בזוי לקיים אותו עכשיו מבחינת ארגוני הלהט"ב, או שחייבים לקיים אותו לא משנה מה. ואני רוצה לחוות דעה, באמת שאני רוצה, אבל חברת הכנסת שאני הכי אוהבת, ששמה אייליינר בצורה מושלמת, עוד לא נקטה עמדה ואני לא יודעת למי לעשות לייק ואיזו עמדה לקחת בארוחת צהרים בעבודה. בגללה בסוף אני אגמור עם הדעה של חבר הכנסת אמיר אוחנה שאמר שביטול של מצעד הגאווה לא מעניין אותו (אמיר, חמוד, זה בסדר להגיד שזה מעניין אותך, כבר יצאת מהארון מצחיקול, אף אחד לא עומד ללעוג לך על זה).

העניין עם המצעד הזה, כפי שאני מבינה אותו, הוא שמדינת ישראל הזאתי יש לה הרבה על הראש: פסח ויום הזיכרון ועוד מעט הקיץ פה וצריך לארגן מלחמה ומלחמה זה כסף וכסף לא צומח על העצים. אז נכון, לשים בוחטות של כסף על מצעד מטורף ולצבוע מטוס עכשיו קצת נראה כמו סירסור של קהילה שעדיין נאבקת על הזכויות שלה בתוך אווירה שהולכת ומקצינה מיום ליום, אבל היי, כולנו צריכים לתרום את חלקנו למאמץ המלחמתי.

כי מה כבר מדינת ישראל עושה שהוא כל כך נורא? בסך הכל מארגנת מסיבת בר-מצווה חגיגית לבן שלה ודואגת להזמין את כל הדודות, וכל השכנים והשכנות, והחברות מהעבודה שהיא שונאת ויחזירו את הצ'קים שהיא שמה לבר מצווה ולחתונות של כל האנשים האלו שאין לה עניין בהם. זה כל כך נורא? זה לא שהיא לא אוהבת את הבן שלה. טוב, לא מספיק בשביל להעביר לו תקציבים ולתת לו מה שהוא באמת צריך אבל אוהבת, ברור שאוהבת.

ת'כלס? לא נראה לי שמדינת ישראל בכלל צריכה את קהילת הלהט"ב בשביל להרים מצעד גאווה. ב-11 מיליון שקל אפשר לקנות מספיק משאיות, רקדנים, דיג'יים, וגם להרוויח מלהדביק פרסמותו של נייקי או ווטאבר על כל משאית. כי אם יש משהו שמדינת ישראל למדה מקהילת הלהט"ב, זה איך להרים מסיבה, ואחרי שהעבירו את המורשת – מי צריך כמה דורשי זכויות נודניקים, הומואים ולסביות, קווירים וכל מיני גאים שיבואו ויקלקלו את המסיבה?