אני לא מזועזע מההשוואה שערך יואב אליאסי המכונה הצל בין השמאל הישראלי לאיידס וגם לא מהטיעון המטופש לפיו הוא מחליש את ישראל. זה כי קודם כל כי בהרבה מההשקפות שלי אני בכלל מרכז. שתיים זה שאני משוכנע שבשום מצב אני לא נגיף הגורם להחלשת המערכת החיסונית של ישראל (הצבא?).
זאת ועוד, אני לא חושב שהמכונה צל בכלל הבין מה הוא כותב או שהוא חלק ממערכת משומנת שמפיצה רעיונות כאלה כדי שהוא ייצא עם כל עשרות אלפי עוקביוו ומעריציו נושאי לפידים למסע ביזה וקטל במעוזי השמאל. אני סבור שעם כל הצער שבדבר הוא בסך הכל רצה להתחכם בפייסבוק. כי זה נעים לקבל פידבקים לייקים לבבות ושיתופים ברשת. אז נכון המסר שלו בסיסי, שגוי, לא משעשע ומועתק ומתורגם מניאו נאצי שאולי גם שכפל רעיון – אבל הי, ברוכים הבאים לאינטרנט.
מנגד ישנה רות אלבז (שהיא חברה יקרה) והיא פרסמה בדיחה בה היא משווה בין התדריך שערך ביבי לעיתונאים להיטלר. היא לא חושבת שזו בדיחה טובה והיא גם הסירה אותה אחרי שרבים הזדעזעו ונעלבו. ישראל היום העלה את זה לשער עם תגובה של שרת התרבות.
עכשיו לגבי שני המקרים, ואני מצטער על החיבוקי, אבל במיוחד בעידן הביטוי האובססיבי ברשת התמונות והממים, אני חושב שאנחנו צריכים כולנו, ימין, שמאל ומרכז להיות קצת יותר מכילים לבדיחות גרועות וסרות טעם. לא כל בדיחה היא הסתה, לא כל שנאה היא התרת דם ואפשר להפסיק להיעלב ולדווח לגננת פייסבוק על הפרות תנאים כמו איזה יודנראט. סתם נו זה היה בצחוק. הגיע הזמן להתפנות לאויב האמיתי של חופש העיתונות והדעות בישראל: ישראל היום (זה ברצינות).
ומה יש לרות אלבז להגיד על כל זה?
***
רוצים לקרוא עוד אביב מזרחי? הנה לכם:
