מאוד שמחנו, אני והחבר הימני שלי, לתת יחד כסף בהדסטארט למען החייל הפצוע שצריך לארגן לו רמפה. אפילו תרמנו חצי-חצי ונעשה קורס בישול בארבע ידיים יחד. היה נהדר גם לשמוע את ראש הממשלה אומר ש"ההתגייסות המרשימה של אזרחי ישראל, מכל שדרות הציבור, למען משפחת הישראלי, מרגשת ביותר ומעידה על עומק הערבות ההדדית בתוכנו, קל וחומר כשמדובר בלוחם שנחלץ להגנת העם והמדינה ונפצע בפעילות מבצעית". שזה קצת משעמם, נכון, אבל צריך לפרגן לו, שבניגוד לימים כתיקונם הוא לא זורק איזו עצם של פירוד לבבות.

איך זה קרה כל זה? לא מהסיבות שמנה ראש הממשלה. כלומר כן התגייסנו, כן מרגשת, אבל לא עומק וערבות הדדית. ונוסיף שלא התעלינו מעל המחלוקות של השמאל והימין, ויחד עם יותר מ-8,000 תורמים לא הסכמנו אם עפרה היא חלק מישראל, אם החייל הוא הילד של כולם, מיהו יהודי, הפרדת דת ומדינה, ובקיצור לא מצאנו שום דבר שמאחד אותנו. חוץ ממלחמה באויב המשותף שמצאנו: משרד הביטחון. היה כיף, הלוואי שנעשה את זה שוב.