קוראים לי אליאור מרדכי, ואני עובד בסניף רמלה של מקדונלדס. העבודה במקדונלדס היא עבודה במשמרות של כשמונה שעות פלוס-מינוס. בכל משמרת אני נכנס ומקבל תפקיד, כל פעם מחדש: בגלידות, במטבח, בקופה וכו'. בתור עובד ותיק יש לי אחריות גדולה כי אני מכיר את כל העמדות ויכול לתפעל אחת לבד, ואכן הרבה פעמים משאירים אותי בעמדת הבייקר לבד, מצפים שארים משקלים כבדים, ואם צריך, משאירים אותי לעמוד על הרגליים במשך 8 שעות בלי הפסקה. לכולנו ברור שהתפקיד שלנו הוא לתת שירות כמה שיותר טוב, אבל הרבה מאוד פעמים הלחץ של המנהלים מתפרץ בצורה של צעקות והפעלת לחץ. בגלידות זה הכי קשה – 200 אנשים ומכונה אחת ועם כל הלחץ של הלקוחות גם צריך לשמור על הניקיון ולעמוד בלחצים של המנהלת. גם כשאין לקוחות אנחנו כל הזמן עובדים בלי הפסקה, נקיונות, סדר וכו'. הלחץ מהעבודה גורר המון צעקות וריבים ואנחנו לא מרגישים שמישהו מתייחס או מעריך או נותן לנו תגמול ראוי עבור זה.
המאבק של עובדי מקדונלדס, שנמשך כבר זמן רב, הוא על שיפור התנאים באופן כללי. זה לא רק עניין של כסף, אלא גם עניין של יחס. אנחנו, בתור בני נוער פגיעים ויודעים שלא מספיק מכבדים אותנו. מה שהכי קשה לנו זה העובדה שהחברה מצליחה, ושהיא עושה הכל כדי לשמור על הלקוחות. ולמרות שהחברה מצליחה בזכות העובדים – עלינו לא מעוניינים לשמור, אצלנו זה רק המינימום ההכרחי, שהוא הרבה פחות ממה שמגיע לנו. אנחנו מרגישים שהחברה מצליחה על חשבון הגב של העובדים, ואנחנו מרגישים פראיירים. פראיירים ומנוצלים. עד שפתחנו במאבק המערכת המשומנת של החברה דפקה כמו שעון- ואנחנו העובדים שילמנו את המחיר. ואז אמרנו עד כאן- יוצאים למאבק. לא כדי להזיק לרשת- אבל מאבק שבו יצטרכו להעריך אותנו כמו שראוי.
באופן אישי הגעתי למאבק של העובדים דרך שביתה שארגנו בסניף. אחרי ששמענו שהמשא ומתן בין ארגון העובדים להנהלה התפוצץ התחילו שיחות אצלנו בסניף רמלה על שביתה, בעזרת נציג מהסתדרות הנוער העובד הבנו שהדבר אפשרי וחוקי, ושמטרתו לשמור על כבודנו ולהראות להנהלה שיש לנו קול. בהתחלה, למרות שחשבתי שזה נכון, פחדתי לקחת חלק בשביתה, פחדתי שהמנהלים שלי יכעסו, או שיפגעו לי בשכר או ביחס האישי. כשהבנתי שהדבר חוקי ( למרות שההנהלה ניסתה בכל דרך אפשרית להסביר לי שהשביתה במקדונלדס היא "לא חוקית") השתתפתי.
"July 29, 2013 Protestor" by Annette Bernhardt – . Licensed under Creative Commons Attribution-Share Alike 2.0 via Wikimedia Commons –
מאז אני לוקח חלק בכל פעילות. בכל כמה זמן אני וחברי מרמלה, יוצאים מהבית ומהשגרה שלנו כדי להשתתף ב"אוטובוס המק'שביתה". באוטובוס אנחנו פוגשים חברים, עובדים מסניפים אחרים ברשת שאת כולם הכרנו מאז שהתחיל המאבק. עם האוטובוס אנחנו מסתובבים בין הסניפים השונים ומזמינים עובדים להצטרף לעיצומים שלנו. למרות שכולנו באים ממקומות שונים מהר מאוד הפכנו לחברים.
את הזמן בנסיעה בין סניף לסניף אני הכי אוהב כי אנחנו מעבירים אותו בשירים, צחוקים, משחקי אוטובוס ושיחות על כל נושא שבעולם. ועם זאת בכל פעם שאנחנו יורדים מהאוטובוס אנחנו משקיעים את כל כוחותינו בפעילות עצמה, שמטרתה להבהיר למקדונלד'ס שהעובדים בחברה לא מפחדים! אנחנו רוצים להבהיר למקדונלדס שהעובדים בחברה לא מפחדים! ולא מוכנים להיות כוח עבודה זול: הנהלת החברה לא יכולה כלפי חוץ להמשיך ולהתגאות בהיותה מעסיק גדול וטוב לבני נוער, כשבפועל בני הנוער מהווים עבורה רק תחליף זול וזמין. העסקת עובדים צעירים? קח אחריות.
לצערי בכל פעילות ארגונית שלנו נתקלנו בתגובה עוינת, וביחס מאכזב ומשפיל מההנהלה. המנהלים הבכירים עושים הכל כדי לפגוע בפעילות הזאת ומנסים להלחיץ את העובדים כמה שיותר. ועם זאת עדיין אנחנו ממשיכים לגרום לעובדים לצאת ממשמרת, להצטרף ולהבין שהגיע הזמן שהעובדים במקדונלדס ירימו את הראש. בימים האחרונים גם שלחנו מכתב לרשת העולמית כדי לספר על היחס שאנחנו מקבלים מצד הנהלת מקדונלדס ישראל.
מלא פעמים אני שואל את עצמי אם זה שווה את זה? האם שווה לי לסכן את השכר שלי כשאני לפני צבא ורוצה לחסוך, בשביל להיאבק על מה שנראה לי נכון? אבל ככל שאני יותר מעורב אני מבין שאני עושה משהו שיקבע גם איזה עובד אהיה בעתיד – עובד שמוכן להירמס או עובד עם ראש גדול ומחויבות. ויותר מזה, המאבק הזה הוא גם עבור הדורות הבאים, אלפי בני נוער וצעירים שלא מוכנים לוותר על זכויותיהם.
זו העבודה הראשונה שלנו בחיים, ואנחנו לומדים דברים מאוד לא פשוטים על יחס אל עובד מול מקום עבודה ומול מנהל. הרבה חברים אומרים שאנחנו פראיירים כי המעורבות שלנו במאבק מסכנת את הביטחון שלנו בעבודה. אנשים לא מבינים לפעמים איך אני מוכן לעשות הרבה מאוד דברים גם מחוץ לשעות העבודה בשביל משהו שאני מאמין בו. הרבה ממי שמרים גבה ולא מבין אצלנו בסניף עושה את זה גם כי הוא פוחד. אבל בלי שום ספק יש רבים שמחזקים ומשבחים.
אנחנו מצפים שהיחס במקדונלדס ישתנה, שההנהלה הראשית תחתום על הסכם אתנו העובדים. אנחנו רוצים לראות את עצמנו מקבלים חיזוקים חיוביים ושהיחס יהיה שווה למה שמגיע לנו. אנחנו קוראים להנהלה לשבת אתנו, הדרישות שלנו הן בסיסיות ועוד יש דרך חזרה, הפסיקו להילחם בעובדים שלכם.
אליאור מרדכי, בן 18, עובד ברשת מקדונלדס בסניף רמלה