התאונה הקטלנית שהתרחשה בשבוע שעבר סמוך לנמל התעופה בן גוריון וגבתה את חייהם של ארבעה אנשים, העלתה את השאלה מה גרם לנהג האוטובוס, אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי שנסע בתנאי כביש רגילים ובמהירות נמוכה להתנגש בטרמפיאדה?
ההשערות נעו בין שכרות להשפעת סמים. היה מי שטען שהנהג היה עסוק בטלפון הסלולרי שלו במקום בכביש. רק דבר אחד נעלם מהדיון התקשורתי בתאונה בכביש 40: מה מראה הטכוגרף, ה"קופסה השחורה" של האוטובוס?
הטכוגרף לא יענה על השאלה האם הנהג השתמש בסלולרי במהלך הנהיגה, אך הוא יספק מדד מהימן למספר השעות שבילה הנהג על הכביש. עד כה לא פורסם האם העבירה אגד את הטכוגרף לידי המשטרה ומהם ממצאיו, נמסר רק ש"סידור העבודה של הנהג נמצא תקין".
אלא שסידור העבודה הוא רשימת מטלות ולא מדד מכני לבדיקת עומסים בזמן אמת. בלעדיו מוצג הנהג אלכס לייבמן כאחראי הבלעדי לתאונה המחרידה. את מחיר הבידוד הזה וההתעלמות מאחריות מערכתית נשלם כנראה כולנו בתאונות נוספות.
אוטובוס אנלוגי בעולם דיגיטלי
הטכוגרף אמור לתפקד ככלי הרתעה לעמידה בשעות העבודה והמנוחה של הנהגים. מדובר בכרטסת נייר המסמנת את רצף שעות הנהיגה של הנהג באורח בסיסי ביותר: כל לחיצה על דוושת הגז נחרטת בכרטסת. כן, באומת הסטארט אפ עדיין משתמשים בכרטיסי נייר אנלוגים לבקרת בטיחות בכבישים באוטובוסים וגם במשאיות.
בעולם כבר עברו בהדרגה לטכוגרף דיגיטלי – מכשיר המוטמע במחשב הרכב ומספק נתונים חשובים כמו מהירות הנסיעה ושעות העבודה והמנוחה של הנהג. באיחוד האירופי, למשל, כל אוטובוס שעלה על הכביש מ-2006 חייב לכלול מכשיר כזה. ובישראל? לא רק שאין חובה להתקין טכוגרף דיגיטלי – הטכוגרף הדיגיטלי שמותקן על גבי משאיות ואוטובוסים שמיובאים לארץ מוחלף בטכוגרף אנלוגי מיושן.
הטכוגרף הדיגיטלי שמותקן על גבי משאיות ואוטובוסים שמיובאים לארץ מוחלף בטכוגרף אנלוגי מיושן
הסיבה לכך היא ככל הנראה שאת נתוני הטכוגרף הדיגיטלי קשה לזייף, בעוד שהטכוגרף האנלוגי מבוסס על כרטיסי נייר שניתן להעלים בקלות. איש לא חושד בכוונת זדון של חברות האוטובוסים, כמובן, אך המחסור הקיים כיום בענף של כ-3,800 נהגים, יוצר עומס רב על מצבת הנהגים הנוכחית ולא אחת אנחנו מתמודדים ב"כוח לעובדים" עם תלונות של נהגים על חריגה משעות העבודה המוגדרות בחוק.
איננו יודעים בוודאות מה גרם לתאונה, והאם אכן חרג הנהג מן השעות המותרות בחוק, אבל אנחנו יודעים לומר כי אוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים פי 12 מרכבים פרטיים.
אוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים פי 12 מרכבים פרטיים
שיפור תנאי ההעסקה של הנהגים היא דרישה בסיסית כתנאי לצמצום המחסור האדיר בנהגים. כאשר יהיו יותר נהגים, יפחת העומס המוטל על כל נהג ורמת הבטיחות תגבר. אבל עד שזה יקרה צריך לתת מענה למצב הקיים. כדי לעשות זאת כדאי לבחון ראשית את תקנות הבטיחות לנהגים.
תקנה 168 בתקנות התעבורה קובעת כי נהג זכאי לחצי שעה הפסקה בארבע שעות נהיגה או לאחריהן. האם מדובר בחצי שעה ברצף או בחמש דקות פה וחמש דקות שם? האם נותנים את ההפסקה במהלך ארבע שעות הנהיגה או אחריהן? התקנה כתובה בצורה הנתונה לפרשנות אישית, וכשבית המשפט העליון דן בה הוא החליט שלא להחליט.
בתקנה 168 נכתב שבמידה והנהג לא מימש את ההפסקה של חצי שעה בארבע שעות נהיגה, הוא זכאי להפסקה של שעה לאחר שש שעות נסיעה רציפה. באיחוד האירופי לעומת זאת, מחויבות החברות ל-45 דקות הפסקה במהלך ארבע שעות, ורק במהלכן. איש לא חושב על פשרה בדמות שש שעות על ההגה. תיקון ההנחיות הישראליות ימנע מהמעסיקים לפעול בתחום האפור, על חשבון הבטיחות של כולנו.
שווה להתעכב על משמעות המנוחה לנהגים. במסופים רבים אין לנהגים אפשרות להתרענן או אפילו להתפנות. מה יעשה נהג ביום שרב או ביום גשום ללא פינת מנוחה? יישאר באוטובוס. אלא שמשרד התחבורה אסור על הנהג להפעיל מזגן כשהאוטובוס עומד. זה טוב וחשוב לסביבה – וזה רע לעירנות הנהגים. ויותר מכך, זה משפיל לאדם שנמצא מאחורי ההגה.
הנהג לא בוחר לעבוד במשך שעות ארוכות תוך שהוא מסכן את עצמו ואת הנוסעים. האמירה של המשטרה לאחר התאונה בנתב"ג כי "הנהג התלונן על עייפות והייתה זו האחריות שלו לעצור ולנוח", היא לא פחות ממקוממת. מה הערך של תלונה בפני המעסיק על עייפות? שהרי החברות, משרד התחבורה והמשטרה לא עושים די כדי לצמצם את העומס האדיר המונח על כתפי הנהגים. אם אכן עייפות היא העילה לתאונה, אסור שנשאיר את אלכס לייבמן כאשם בלעדי. זה לא נכון מבחינה ערכית וזה לא נכון גם מבחינה מעשית. ללא טיפול מערכתי בבעיה התאונה הבאה היא רק שאלה של זמן.
זכויות עובדים: כל הטורים של יניב בר-אילן
הקאסטה הנמוכה של ההשכלה הגבוהה: מפוטרים כל קיץ, ואפילו לא מגיעים ללשכה
בין מפוטרי הקיץ יש קבוצה אחת שנעדרת אפילו מרישומי לשכת התעסוקה: הסגל הזוטר במכללות הציבוריות, עבודה שנחשבת "סטודנטיאלית" למרות שעובדים בה בעלי משפחות בשנות ה-40 לחייהם. ככה נראה הקיץ של הפועלים השחורים של ההשכלה הגבוהה
ללא ותק, ללא שכר: פיטורי המורים מדי קיץ רק תופסים תאוצה
15 אלף עובדים מקצועיים, רובם מורי קבלן, מחכים לסיום החופש הגדול רק כדי לחזור לעבודה שממנה פוטרו בראשית הקיץ. בינתיים הם בלי משכורת, בלי צבירת וותק או רצף תעסוקתי
מחסור במורים? 11 אלף נשות חינוך ערביות מחכות לעבודה
ההצהרה של איימן עודה על רצונו להשתלב בממשלה הבאה היתה משמעותית וחשובה. חבל רק שמרשימת הדרישות שלו נעדרה התייחסות למצבן המחפיר של נשים בחברה הערבית
עבודה בעיניים: מה באמת מסתתר מאחורי הנתון על 3.7 אחוז אבטלה?
נתניהו מתהדר באחוז אבטלה נמוך, אבל תלוש השכר של העובדים החדשים לא צמצם את העוני. הוא גם חיזק דפוסי העסקה פוגעניים, חייב עובדים לעבוד מעבר לגיל הפרישה – ובעיקר הרחיק ישראלים מהחלום על רמת חיים נורמטיבית
מנוצלים ודפוקים באפליקציה: בקליפורניה עוצרים את כלכלת החלטורה, בארץ היא רק מתחילה לפרוח
נדרש שיעור עוני מפלצתי והפסד אדיר ממסים כדי לגרום למחוקקים מקליפורניה לנסות לעצור את המודל הנצלני של כלכלת החלטורה. אצלנו התשתית למחיקת מודל התעסוקה המסורתי כבר מוכנה
כדי לבלום את הפגיעה בעובדים חייבים את החרדים בממשלה
מעמד הביניים בישראל אמנם מייחל לממשלת אחדות חילונית, אבל הפוטנציאל לשינוי עבור ציבור השכירים נמצא דווקא בממשלת מרכז-שמאל- חרדים
חג שמח? לא לעובדים השקופים של הרשויות המקומיות
הם לא רק מודרים מהרמת הכוסית המסורתית ונמנע מהם השי לחג – הרשויות המקומיות לא סופרות את העובדים שאינם מועסקים ישירות דרכה
טרור הוועדים הגדולים? היקף ימי השביתה דווקא במגמת ירידה
ממרום הקוקפיט, ח"כ מתן כהנא מהימין החדש המבטיח לשבור את זכות השביתה, כנראה לא רואה את הנתונים האמיתיים ואת הסכנה לדמוקרטיה. אם היה יורד לקרקע, היה מבחין שחצי מהשביתות כלל לא עסקו בדרישות שכר – אלא באלימות כלפי עובדים
היעדר אשרות עבודה, והיתר שהייה ל-3 חודשים: ישראל דוחקת את הפליטות מאוקראינה לקצה
בישראל חיות כ-23 אלף נשים וילדיהן, אזרחיות אוקראינה, שנמלטו מהמלחמה. הן שוהות כאן כחוק, אבל מעבר לכך הן לא זכאיות כמעט לדבר. ארבע שנים אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, ישראל ממשיכה להותיר את הנשים הללו ללא מעמד, זכויות וודאות
איך משרד החינוך משקם את ״נוער הגבעות״? מעביר מיליונים לחווה חקלאית במאחז לא חוקי
הסכום: ארבעה מיליון שקלים בשנה. המטרה הרשמית: הפעלת תוכנית חינוכית-חברתית לנוער בסיכון באזור יהודה ושומרון. בפועל, מדובר בהכפלת התקציב למנגנון שספק אם מטרתו היא שיקום הנוער, או הרחבת האחיזה בשטח דרך הכלי האפקטיבי ביותר של השנים האחרונות – החוות החקלאיות
