השבוע התיר השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב לפרסם את דבר קיומה של תביעה על סך 600 אלף שקל שהגישה חברת הפונדקאות "חיים חדשים – פונדקאות תמר וסיגל" נגד שש פונדקאיות – חלקן היו לקוחות חיים חדשים, שתיים מהן עוסקות בעצמן בתחום הפונדקאות. התביעה הוגשה בגין התבטאויות בקבוצת פייסבוק סגורה של פונדקאיות.
עד כה הוטל צו איסור פרסום על קיומו של ההליך. בשבוע שעבר הוסר צו איסור הפרסום הגורף, כך שכעת מתאפשר לפרסם את קיומה של התביעה והחלטות שניתנות בתביעה, כמו גם את שמות הצדדים, אך לא ניתן לפרסם את תוכן הטענות כפי שהיו בכתב התביעה ובכתב ההגנה.
"לצערי יש עדיין צו איסור פרסום על שאר המרכיבים ולכן איני יכולה לפרט עוד על התביעה. אספר בהמשך, ככל שיתאפשר לי", כתבה אתמול בפייסבוק אחת הנתבעות והוסיפה: "בינתיים, אספר על עצמי, ולמה התביעה הזו, למרות הכוחות והעלויות שהיא צורכת, היא גם אבן דרך".
"התהליך שלי הוא הדבר שהכי מילא אותי באושר אי פעם… בדיונים בפייסבוק הוטח בי שאנחנו מנוצלות. התנגדתי בתוקף: בשום שלב לא הייתי כזו, והתקשיתי להאמין שבארץ יש תהליכים בהם קיים ניצול, בהם זכויות הפונדקאית נרמסות, בהם היא לא צועדת כל צעד וצעד מועצמת וגאה, מתוך בחירה שלמה ומודעת.
"טעיתי. לאט לאט, בקהילת הפונדקאיות, בפייסבוק, בוואצאפ ובמפגשים, עלו סיפורים של נשים שיצאו מהתהליך פגועות. חלק קטן אמנם, ועדיין לא מעט: נשים שחשו שהשתמשו בהן, שראו בהן רחם מהלך. נתקלתי בשיח מחפיץ ובפרסומת של הריונית תחת מטר שטרות… אני מודה שלא הספקתי לעשות כמעט כלום לפני שתביעת ההשתקה מסוכנות הפונדקאות הגיעה אליי. הקמת העמותה, חלום משותף של הרבה נשים מקהילת הפונדקאיות, הוקפאה. השיחות הפתוחות והשיתופים הגלויים פחתו. נשים הפסיקו לספר שנכוו. לרגע נראה היה שההשתקה הצליחה".
את הפונדקאיות מייצגים עורכי הדין עופר פרידמן וחגי שדה, שמסרו בתגובה: "אנו שמחים שבית המשפט קיבל ולו באופן חלקי את בקשתנו להסרת צו איסור הפרסום בתיק ומקווים שבהמשך יהיה ניתן לחשוף עוד פרטים בתיק אשר יסייעו לציבור הפונדקאיות להבטיח את זכויותיהן".
להציף את הנושא המושתק
חיים חדשים הוקמה לפני כעשור על ידי עורכות הדין סיגל רוסק גיסין ותמר רובינשטיין. רוסק גיסין היא אחותה של רקפת רוסק עמינח, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי. היא עובדת במקביל לעיסוקה בתחום הפונדקאות גם כעורכת דין במשרד של בן זוגה עורך הדין גיא גיסין. רובינשטיין, על פי אתר החברה, היא בעלת חברה לכח אדם, גיוס והשמת עובדים.
לפי החוק, בני הזוג יכולים לאתר אם נושאת באופן עצמאי על ידי פרסום מודעות בכלי התקשורת השונים, או על ידי סוכנויות תיווך המיועדות לכך. תפקיד הסוכניות הוא לשדך בין בני הזוג לאם הפונדקאית, לעבור את השלבים הבירוקרטיים, המשפטיים והרפואיים ולתמוך בשני הצדדים. העמלה שהן גובות על כך נעה בין 30-50 אלף שקל. בתחום פועלות חברות פרטיות שאין עליהן פיקוח ממסדי.
"עיקר התפקיד של חוק הפונדקאות בישראל, חוק שכמותו לא קיים בשום מדינה אחרת בעולם, הוא להגן על האישה הפונדקאית הנחשבת כבעלת פוטנציאל הסיכון הגבוה בהרכב היחסים שנרקם. לעיתים הסיכון הגבוה מתממש", כתבה אחת הנתבעות בפייסבוק. "שמעתי מכמה פונדקאיות כיצד נפגעו בתהליכים שלהן, ואחרי שאחת מהן נכנסה לקוצר נשימה כשניסתה לתאר את הטראומה שעברה, אמרתי די. התחלתי להציף את הנושא המושתק. ביחד עם פונדקאיות נוספות הנענו מהלך להקמת עמותה ללא מטרות רווח, ואז הגיעה הדפיקה בדלת".
חיים חדשים שכרה לצורך התביעה את שירותיה של חברת החקירות פוקוס מהרצליה כדי שתתחקה אחרי הפונדקאיות שנגדן ביקשה להגיש תביעה. בנוסף מלווה את החברה כבר שנים יועץ התקשורת איתי בן חורין – שהיה גיועץ התקשורת של בנק לאומי עד לפני שנה והיה יועצה של רוסק עמינח. עורך הדין שמייצג את החברה הוא שלומי וינברג.
עמדת מוצא בעייתית
הבקשה לאיסור פרסום גורף הוגשה כבר עם הגשת התביעה במעמד צד אחד על ידי חברת חיים חדשים, באמצעות עו"ד וינברג. החברה ביקשה מבית המשפט שיחיל על התביעה את הדין שחל על תביעות בבתי משפט לענייני משפחה, שם כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות ולא ניתן לפרסם מתוכם דבר.
עורך הדין של החברה טען כי מדובר בחומר רגיש ביותר בתחילתו ועד סופו, הנוגע לפרטיות של קטינים, הורים ופונדקאיות, ולא ניתן לבצע הבחנה שחצי עדות תהיה בדלתיים סגורות או ששם מסוים יאסר פרסומו ואחר לא.
הוא טען כי העדים מטעם החברה יסרבו להעיד כשאין איסור פרסום מלא וכשיש חשש שפרט כזה או אחר יזלוג, בין מאחר שהתיק התנהל בדלתיים פתוחות ובין שלא היה איסור פרסום מלא.
השופט הדר דחה את הטענות האלו. הוא קבע כי לא ניתן להחיל את דין תביעות בית המשפט לענייני משפחה על המקרה הזה, משום שאין קשר משפחתי בין הצדדים שמצדיק את החרגת עקרון העל של פומביות הדיון.
השופט אף הזכיר את העובדה שבעלת החברה סיגל רוסק גיסין פנתה בעבר לבית הדין לענייני משפחה כדי לקבל אישור להקרנת סרט דוקומנטרי שליווה את הליך הפונדקאות של פונדקאית והורים מיועדים, שהיו לקוחות החברה.
בביקורת שכתבה שני ליטמן מהארץ על הסרט "שיר למעלות" ב-2018 ציינה כי: "כיוצרת הסרט חתומה סיגל רוסק גיסין… שגם מופיעה בעצמה בסרט. זו עמדת מוצא בעייתית, כאשר מדובר בנושא טעון כל כך שמעורר שאלות מוסריות, כמו פונדקאות. ברור שאם הסרט נעשה מטעמה של סוכנות פונדקאות, הוא לא יתאמץ במיוחד להציג את הצדדים הבעייתיים של התופעה, אלא את הילת החסד ששורה על המפגש בין אשה שמסכימה לתרום את גופה לטובת הגשמת חלום המשפחה של אלה שאינם יכולים, לבין הזוג חשוך הילדים שפיתח כמיהה עזה כל כך לתינוק. ואכן, אין שאלות קשות בסרט ואין תהיות לגבי ניצול גופו של אדם אחר, לגבי מצוקה כלכלית שיכולה להביא אשה לאפשר שימוש בגופה תמורת תשלום, המחירים שזה עלול לגבות ממנה וכן הלאה".
בעלת החברה פנתה בעבר לבית הדין לענייני משפחה כדי לקבל אישור להקרנת סרט דוקומנטרי שליווה את הליך הפונדקאות של לקוחות החברה
עוד קבע השופט כי לא השתכנע שחיים חדשים ובעלות החברה רוסק גיסין ורובינשטיין הצביעו על נזק משמעותי שעלול להיגרם להן בעקבות פרסום שמותיהן.
בחיים חדשים בחרו שלא להגיב לדברים.
