הבוקר יכנסו לחדר הישיבות במשרד המשפטים הנמצא ברחוב צלאח א-דין בירושלים כמה מעורכי ועורכות הדין המובילים בארץ. במשך ארבעה ימים ינסו סנגוריו של ראש הממשלה והחשוד בפלילים בנימין נתניהו לשכנע את בכירי הפרקליטות שישבו בחדר לא להגיש כתבי אישום נגד נתניהו בתיקים 1000 ו-2000, שבהם הוא חשוד במרמה ובהפרת אמונים, ובתיק 4000, שבו הוא חשוד בקבלת שוחד ובמרמה והפרת אמונים.
במהלך השנים שבהן עסקה הפרקליטות בחקירות נתניהו, שמענו האשמות על ניסיונותיה לחסל ולהפיל את "שלטון הימין" – שם קוד שהצליח ראש הממשלה בצורה מעוררת הערכה (או בעתה) להצמיד לשנות שלטונו (כאילו שלא ייתכן שלטון ימין בהעדרו). מצד שני שמענו האשמות נגד "היועץ המשפחתי", "הקונסליירי", אשר עושה הכל על מנת לחסל את תיקי החקירה ולחלץ את נתניהו מאימת הדין.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוכיח שלצד ניסיונות להיענות כמעט לכל בקשותיו וגחמותיו של ראש הממשלה נתניהו – בכל הנוגע לפן המקצועי הוא מטפל בתיקי נתניהו בצורה היסודית והקפדנית ביותר, ובדרך שעושה הכל על מנת לא לאפשר סימני שאלה ביום שלמחרת קבלת ההחלטה בתיק.
ופה, רגע לפני הישורת האחרונה, חשוב לערוך אבחנה אחת ברורה: על אף שאפשר לנתניהו למתוח את החבל כמעט עד שנקרע, כל החלטותיו של מנדלבליט עסקו עד כה באופן קיום הליך השימוע, אולם לא במהות עצמה – שהיא קבלת החלטת התובע בסוף הדרך.
כל החלטותיו של מנדלבליט עסקו עד כה באופן קיום הליך השימוע, אולם לא במהות
מנדלבליט למעשה בחר לאפשר לנתניהו כמעט כל שביקש, ולו רק שלא יוכל להתלונן בסוף הדרך שלא נתנה לו הבמה הראויה לשטוח טענותיו. יחד עם זאת לא התפשר לרגע כאשר הדברים נגעו במהות העניין – האישומים עצמם, ובחינתם המדוקדקת על ידי צוות פרקליטים מורחב.
25 פרקליטים והמון הסכמות
נתחיל במספר הגדול והחריג של הפרקליטים שגייס מנדלבליט: לא פחות מ-25 פרקליטים לקחו חלק בהליך שהוביל להחלטה להגיש את כתבי הדין בכפוף לשימוע. היו שם פרקליטת מחוז תל-אביב מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן-ארי וצוותה וכן המשנה ליועמ"ש, עו"ד עמית מררי והצוות שלה, שאותם צירף היועמ"ש על מנת לקבל חוות דעת שנייה, לאחר זו שהוגשה לו על ידי בן ארי.
לאחר שהתקבלה ההחלטה ב-28 בפברואר נענה מנדלבליט כמעט לכל בקשה – מופרכת ופופוליסטית ככל שהיתה – של נתניהו וצוותו. כבר בראשית הדרך ביקש נתניהו לדחות את העברת חומרי החקירה (וכתוצאה מכך את מועד השימוע) לאחר הבחירות. הוא טען שמסירת החומרים תוביל בהכרח להדלפות לפני מועד הבחירות – ונענה בחיוב.
בהמשך, ולמרות שמספר פעמים הודיע כי השימוע יתקיים לא יאוחר מה-10 ביולי, הסכים היועמ"ש לדחות את השימוע במספר חודשים ולקיים אותו רק בראשית אוקטובר. הסכמתו ניתנה על אף העדר שיתוף פעולה מטעמו של נתניהו, אשר עורכי דין נמנעו מלהגיע לאסוף את חומרי החקירה, ומאוחר יותר – כך על פי עדותו של היועמ"ש עצמו – סירבו לקבל אותם לאחר שאלו נשלחו אליהם במיוחד ובאופן חריג.
לאורך כל אותה תקופה ניהל נתניהו במקביל מערכה נגד ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה, אשר סירבה לאשר לו מימון חיצוני להגנה משפטית. על אף שסירוב הוועדה נבע לחלוטין מתוך סירובו של ראש הממשלה לשתף פעולה ולהעביר לה מסמכים נדרשים לגבי מהות הקשר בינו לבין התורמים הרלוונטיים, ולגבי מצבו הכלכלי – נתניהו לא בחל בהאשמת הוועדה. הוא טען שהסירוב מונע ממנו לקבל הגנה משפטית ראויה – ובמקביל הכריז כי בשל כך אין הוא יכול להיערך כראוי לשימוע, מה שמחייב דחיות נוספות.
בקשה מביכה שלא התקבלה
לאחר כל חודשי הדחייה, ולאחר שביקש נתניהו שהות נוספת לצורך הערכות עורכי דינו – סבלנותו של היועץ המשפטי לממשלה עמדה למבחן הגדול ביותר. כשניתנה לראש הממשלה ההזדמנות להגיש את טיעוניו בכתב, הוא בחר להגיש מסמך חסר תוכן ונעדר כל טיעון ממשי. והנה, על אף שהנחיות פרקליט המדינה מתנות את קיומו של שימוע בעל פה בהגשת טיעונים משכנעים בכתב – בחר היועץ המשפטי גם בפעם הזאת לנשוך שפתיים.
שימוע – ובוודאי בעל פה – הוא הליך פריווילגי, זכות שאינה קנויה בדין אשר ניתנת לחשוד על פי בקשתו או מתוך שיקול דעת של התביעה שסברה שיש לו ערך ציבורי או משפטי.
לנתניהו הוענקה הזכות החריגה לקיום שימוע בעל פה שיתחיל הבוקר, וזאת על אף שלאורך כל הדרך התנהל ראש הממשלה באופן שככל הנראה היה מוליך במקרה של כל חשוד אחר בפלילים לביטול ההליך ולקבלת החלטת תובע על סמך חומרי הראיות שמונחים בפני התביעה, עוד קודם להליך השימוע.
ואולם גם מנדלבליט לא צפה את אקורד הסיום של ההליך, כאשר ערב ראש השנה העלה ראש הממשלה סרטון לרשתות החברתיות שבו קרא לקיים שידור חי של הליך השימוע, בדלתיים פתוחות ובפומבי. לנתניהו היה ברור שבקשה זו, הנעדרת כל בסיס משפטי לא תתקבל – אבל כפי שעשה מאות פעמים קודם לכן הוא זכה לליטרת התקשורת שלו בנושא, ולשורת פרשנים שטענו כנגד היועץ המשפטי ו"שלטון הפקידים" שמונע את שידורו של השימוע.
העובדה שראש הממשלה ביקש להפוך את הליך השימוע לקרקס ציבורי ותקשורתי, תוך שהוא מנצל את כוחו הרב על מנת לבקש הטבה חריגה ותקדימית, לא בדיוק עניינה את כל אותם פרשנים שצווחו "מה יש להם להסתיר".
הפעם החליט היועץ המשפטי לשים סוף להתנהלותו של נתניהו. מנדלבליט השיב לו במכתב חריף שבו דחה את בקשתו של ראש הממשלה והוסיף עקיצה: "היה עדיף שהייתם שולחים לנו טיעונים ראויים בכתב מאשר את הבקשה המביכה הזו שידעתם שלא תתקבל".
ועדיין, כמה שעות לפני ערב החג פורסמה הודעה מטעם היועמ"ש שלפיה הוא נענה לבקשה אחרת של פרקליטי נתניהו – ומורה "לפנים משורת הדין" על קיום שימוע בן ארבעה ימים. מדובר בהחלטה תקדימית וחריגה מאוד, שעה שיתר החשודים קיבלו יום אחד להציג טענותיהם.
ההחלטה הגדולה מכולן
ספק אם בתולדות מדינת ישראל עמדו רשויות התביעה בפני חשוד שהעמיד אותם בכל כך הרבה מבחנים. גם לא בימי אהוד אולמרט – "מנסים להפיל ראש ממשלה מכהן" – אשר למרות הכל נהג בכבוד וממלכתיות ברגעי האמת.
ספק אם בתולדות מדינת ישראל עמדו רשויות התביעה בפני חשוד שהעמיד אותם בכל כך הרבה מבחנים
ובכל זאת, ולמרות הביקורת הציבורית הרבה וחסרת התקדים שהוא סופג מכל עבר, מנדלבליט מצליח בינתיים ללכת בין הטיפות – גם אם מדי פעם הוא נרטב – בייחוד כשבצד השני עומד אחד הפוליטיקאים החזקים ביותר שידעה מדינת ישראל. אדם בעל יכולת יצירת נרטיבים, שלא בוחל בשום אמצעי משפטי כדי לדחות את השימוע ולהפוך אותו להצגה תקשורתית.
מנדלבליט ממשיך לשדר כי הוא מקפיד על הליך ממלכתי, יסודי ומעמיק כדי לקבל את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר מבחינה משפטית, וכי כל שיקוליו עד כה מקצועיים לחלוטין. אך ביום שבו יפרסם את החלטתו הסופית, מה שעל פי ההנחיות חייב להתקיים עד חצי שנה ממועד קיום השימוע, הוא יספוג בוודאי האשמות משני המחנות.
יש לקוות שההחלטה המשמעותית ביותר – סגירת התיק או הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן תהיה מבוססת על שיקולים מקצועיים בלבד, ולאחר שנתנו לחשוד נתניהו כל הזכויות האפשריות ועל מנת שאף אחד לא יוכל לטעון לרגע שמישהו פה "מנסה להפיל את השלטון".
הכותב הוא ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון, הדברים האמורים מבטאים את דעתו האישית בלבד
