הבוקר תעמוד סימונה מורי, שהורשעה בשנת 1996 ברצח בעלה, בפני ועדת שחרורים. הוועדה תבחן האם היא ראויה ומתאימה לצאת לחופשי, אחרי 22 שנים בין כותלי כלא נווה תרצה.
בקיץ האחרון שוחררו מהכלא דלאל דאוד, שהורשעה ברצח בן זוגה, ונסרין מסראווה, שהורשעה בשידול לרצח בן זוגה – כל אחת אחרי שריצתה 18 שנות מאסר. עמדת הפרקליטות בנוגע לשחרורה של מורי אינה ברורה, וזאת על אף שהגורמים האחרים הנוגעים להחלטה, רשות בתי הסוהר והוועדה לאלימות במשפחה, המליצו על שחרורה כבר באפריל השנה.
"סימונה עלתה בפני כמה וכמה ועדות שחרורים בשלוש השנים האחרונות ונדחתה בכל פעם על זוטות", טוענת תמר דהאן, עובדת סוציאלית ופעילה חברתית שכותבת בימים אלה דוקטורט על נשים שהמיתו את בני זוגן בישראל ומהווה את הרוח החיה במאבק לשחרורן מהכלא. "באפריל 2019 היתה תקווה גדולה לקראת ועדת השחרורים, אבל הפרקליטות שמה רגליים".
ועדת השחרורים בעניין אסירי עולם מעריכה את הסיכון הפוטנציאלי שמהווים האסיר או האסירה לציבור על סמך חוות דעת מטעם משרד הרווחה, משרד הבריאות ושירות בתי הסוהר. בנוסף, נותנת הוועדה את דעתה על התנהגות האסירים במהלך תקופת ריצוי העונש, ואת הצלחת תהליך שיקומם. במקרה של מורי נראה כי שוב ושוב מונעים כשלים טכניים את קבלת ההחלטה הגורלית – לשחרר ממאסר אישה משוקמת, שעברה ייסורי תופת במהלך חייה.
שני כרטיסי טלכארד
כך למשל, ועדת השחרורים בפניה עלתה מורי בסוף יוני 2018 דרשה שוועדת אלימות במשפחה תבדוק את יחסיה עם שני ילדיה יומיים לפני התכנסות הועדה, התראה קצרה מכדי לעמוד בה, על אף שכבר היה בידי הוועדה דו"ח בנושא משנת 2016. מורי נשלחה בוועדה זו לשיקום פרטני של עוד חצי שנה.
באפריל השנה עלתה מורי בפני ועדה בה נאמר שדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי בעניינה פג תוקף. בנוסף להיעדר הדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי, התגלה באותה ועדה שמורי בדיוק הודחה מהשיקום הפרטני למשך חודשיים וחופשותיה הופסקו, זאת לאחר שרכשה שני טלכארדים עבור ספק העובד עם מסעדה בה הועסקה במסגרת שיקומה.
מורי הודחה מהשיקום הפרטני למשך חודשיים וחופשותיה הופסקו, זאת לאחר שרכשה שני טלכארדים עבור ספק העובד עם מסעדה שבה הועסקה
הספק סיפר למורי שייכנס למאסר בקרוב בעקבות חובות בהוצאה לפועל, וביקש ממנה לרכוש עבורו כרטיסי חיוג משום שיעבור זמן עד שיורשה לכך כאסיר. מורי, שלדבריה שלא ידעה כי הדבר, אסור רכשה את כרטיסי החיוג עבור הספק. הם התגלו בעת חיפוש בחפציו ביום כניסתו לכלא, הוא סיפר מה מקורם ומורי אישרה שרכשה אותם עבורו בפני רשויות הכלא.
"מעולם לא נתקלתי במקרה שבו צולבים ככה אדם מכל הכיוונים על מקרה כזה", אומר בכעס עו"ד אריה שרעבי, שופט בדימוס ועו"ד פלילי שייצג את מורי במשפטה בשנת 96', "נפלא מבינתי למה עשו לה את זה. היא הרי בפירוש לא ידעה שאסור לה לעשות זאת והפרקליטות עשתה מזה מטעמים וזעקה שוד ושבר".
פרשת הכרטיסים לא נגמרה: בוועדה נוספת שנערכה ביוני השנה, ביום בו שוחררה דלאל דאוד ממאסר, נדחה הדיון בעניינה של מורי שוב בשל הדוח הפסיכו-דיאגנוסטי פג התוקף, לאחר שהוועדה הקודמת שהצביעה על העניין אך קבעה שאין טעם לעדכנו עד שיתבררו פרטי פרשת כרטיסי החיוג.
"זה מרגיש כל כך קטנוני", אומרת דהאן שמלווה את מורי, "איך לא אמרו בוועדה הקודמת שעל רשויות הכלא לערוך לה דו"ח חדש? אם רק היו רואים בוועדה הזאת את טובת האישה, או לפחות נותנים לה הזדמנות, כל ההתנהלות היתה אחרת".
עו"ד שרעבי: "מעולם לא נתקלתי במקרה שבו צולבים ככה אדם מכל הכיוונים על מקרה כזה. נפלא מבינתי למה עשו לה את זה. הפרקליטות עשתה מהמקרה מטעמים וזעקה שוד ושבר"
האבחון החדש התקבל החודש, ונקבע בו שמסוכנתה של מורי נמוכה. עו"ד שרעבי מצביע על כך שתקופת מאסרה של מורי ארוכה במיוחד כבר כעת. "אילו היתה נשפטת היום על המעשה שלה, היא הייתה מקבלת לא יותר מ-15 שנים", הוא אומר, בעקבות הרפורמה בעבירות ההמתה שאושרה בדצמבר שנה שעברה בוועדת החוקה.
הרפורמה מפחיתה באחריות הפלילית של נשים שהורשעו בהמתת בן זוג מתעלל. על אף שהחוק החדש יכול להטיב רק עם מקרים עתידיים ולא ניתן להחילו בדיעבד על מי שמרצות את עונשן כעת, הוא משקף בבואה עגומה במיוחד של מצבה של מורי ושל מאסרה המתארך.
"למה מחכים, ריבונו של עולם?", שואל שרעבי, "מה עוד הפרקליטות רוצה לגלות? אני כולי טרוניה ותרעומת ומקווה שהתקווה לא אפסה".
סכינים על הקיר
מורי הכירה את בן זוגה המבוגר ממנה בעשור כשהיתה בת 15. עם סיום שירותה הצבאי עברה להתגורר יחד עימו ביפו ונולדו להם שני ילדים. מעיון בפרוטוקולים של בית המשפט עולה שבן זוגה היה אלכוהוליסט, נרקומן ומובטל שחי על חשבונה ושהיא היתה נתונה לאלימות בלתי נתפשת מצידו במשך שנים.
על אף שמורי נמלטה עם ילדיה לאימה מספר פעמים עקב האלימות שספגה בביתה, בעלה פגע גם בבני משפחתה, ביניהם אימה ואחיה. היא חזרה אליו לאחר שנתקלה בו בבית החולים, כשאושפזה בעצמה עקב אולקוס והוא שהה שם בעקבות מחלת הסכרת ממנה סבל. הבעל היה במצב קשה ומורי השתכנעה לחזור אליו כדי לטפל בו כראוי בתקווה שהאלימות תיפסק עקב האיסור על בעלה לשתות אלכוהול. התקווה התבדתה במהרה כשהגביר את שימושו בסמים.
אחד התיאורים המצמררים, שעולים בכל פעם שמורי נאלצת לשחזר את החיים בצל הבעל המתעלל, הוא נטייתו להעמיד את מורי ואת ביתה אל הקיר ולזרוק עליו סכינים. "אני זוכרת הרבה מהילדות בצילו", מספרת היום בשיחה בת-אל, ביתה של מורי, "כשדברים מאוד טראומטיים קורים לך, גם אם זה עד גיל 8 או 9, הם נחרטים בנשמה".
"בבית ביפו היו סמים כמו חול בים", היא אומרת, "היו עולים אלינו טיפוסים לא טיפוסיים, השגרה הייתה מלאה בצעקות ופיצוצים". היא עוברת פתאום לזיכרון לא שלה ומספרת שאימה סיפרה לה שיום אחד כשהייתה תינוקת והיא נגשה אליה, החלה בת-אל לצרוח למראה פניה אחרי לילה של ריב.
"בגיל יותר מאוחר אני זוכרת שהיא חזרה הביתה מהעבודה עם קרחת כי הוא גזר לה את כל השיער בלילה. אבי היה אדם אכזרי, הוא הוציא עליה את כל התסכולים שלו ועשה דברים מזעזעים – שבר לה את הצלעות, הרביץ לה כשהיתה בהריון וגרם לה להפלות.
"הוא פגע גם בי ובכל הסביבה שלה, אבל היא שילמה את המחיר הכי כבד. היא הגנה עלינו בגופה ותמיד עבדה כדי שלא יחסר לנו דבר ואגיע לבית הספר הכי נקיה ומטופחת".
בת-אל מורי: "אני זוכרת שהיא חזרה הביתה מהעבודה עם קרחת כי הוא גזר לה את כל השיער בלילה. אבי היה אדם אכזרי, הוא שבר לה את הצלעות, הרביץ לה כשהיתה בהריון וגרם לה להפלות"
בהיותה בת 30 הכירה מורי את ג'ון ולנסיה, אזרח קולומביאני ששכר דירה מאימה, ובין השניים נרקם רומן. רצח בעלה של מורי אירע במקלט הבניין בו התגוררו השניים. ולנסיה נפגש שם לשיחת הבהרה עם בעלה של מורי, השיחה הפכה למאורע אלים שבמהלכו דקר ולנסיה את בעלה של מורי למוות. לטענת התביעה אז, הרצח היה מתוכנן על ידי השניים, שכן מורי העניקה לולנסיה סכין ציידים מספר ימים לפניו והוא הסתובב מצוייד בה מאז. מורי תוארה בכתב האישום כ"אדון לפעילות עבריינית" ונידונה למאסר עולם.
"כשסבתא סיפרה לי שאבא מת, בערב למחרת, התאמצתי לבכות אבל הוקל לי", מספרת בת-אל, "בתוכי ידעתי שאחד מהם הולך למות וכל הסיכויים ניבאו שזאת תהיה אמא. אף פעם לא התגעגעתי לאבי ובעיקר לא הבנתי למה לקחו לי גם את אמא".
לא פחות מאל קאפונה
חופשייה מבעלה המסוכן והמתעלל, מורי גידלה את ילדיה מאחורי סורג ובריח. היא נישאה לולנסיה כעבור עשור, אולם היום הם לא בקשר. "גדלנו אצל סבתא, עד שהיא נהיתה חולה מכדי לטפל בנו", אומרת בת-אל, "ואמא לא אישרה את הפנימיות שנעבור אליהן עד שלא ראתה אותן בעצמה".
“מורי נחשבת לאסירה למופת בכלא ומשמשת דוגמה לאסירות אחרות", אומר עו"ד שרעבי, "במשך 22 שנות כליאתה היא עברה את כל המסלול השיקומי: היא היתה בטיפול קבוצתי ובטיפול פרטני, היא קיבלה כל מה שניתן לאסיר מבחינה שיקומית, לקחה הכל בשמחה ועשתה. אחרי שדלאל ונסרין שוחררו היא מלאת תקווה לקראת מחר, אולם הפרקליטות עומדת על רגליה האחוריות כאילו היא מחזיקה בלא פחות מאל קאפונה".
שרעבי מספר על טוביה אושרי, מנהיג כנופיית הכרם, איש רשימת ה-11, שהיה לקוח שלו בתחילת שנות ה-80: "הוא רצח שני אנשים, ביתר את גופותיהם במפעל בר-בקר שהיה ברשותו, שם אותן בשקים ושלח את בן דודו להחביאן בחולות של ראשון לציון. הוא נידון למאסר עולם וריצה 20 שנה בלבד אחרי שלקח שתי נשמות וביצע את אחד ממקרי הרצח האכזריים ביותר שידעה מדינת ישראל. אבל סימונה מורי, שסבלה במשך שנים מהתעללות פיזית, נפשית וכלכלית, ועוד פנתה לרשויות אינספור פעמים, יושבת כבר 22 שנה. זה אבסורד.
"הרשות לשיקום האסיר כבר בנתה לה תוכנית אישית, מוכנים לקלוט אותה באופן מיידי שם", מספרת דהאן, "לפי התוכנית מורי אמורה לחזור להתגורר בביתה ביפו ולהגיע מדי יום למרכז יום של הרשות לשיקום האסיר. זה מאוד מתאים לאופייה, בהשוואה לדלאל ונסרין ששיקומן מתבצע בהוסטלים. מי שבנו את התוכנית נפגשות איתה לעיתים תכופות בכלא ולגמרי מחכות לה ומצפות לבואה".
"עד כה היתה התרשלות של כל הגורמים בעניין סימונה מוריה", אומרת עו"ד ספיר סלוצקר עמרן מהאגודה לזכויות האזרח, שמובילה את הקמפיין לשחרורה של מורי, "אנחנו מקווים מאוד שהדיון היום יהיה שונה ממה שהתרגלנו אליו".
בשבוע האחרון מתנהל מאבק ציבורי ברשת נגד הפרקליטות מאחר וזו אינה מפרסמת האם תמליץ על שחרורה של מורי. נכון לאתמול בבוקר, החל פרופיל הפייסבוק של הפרקליטות להגיב לפוסטים בעניין ולהשיב שעמדת הפרקליטות תובא רק בדיון עצמו.
"כל השנים אמרתי שכשיגיע זמנה להיות בחוץ זה יקרה", מספרת בת-אל, "כדי לא להתאכזב לא רציתי אפילו לדעת מתי מתקיימים הדיונים. עברתי הכל בעצמי כמתבגרת. התחתנתי, נכנסתי להריון ועשיתי הכל לבד, כי לא ידעתי אפילו שאפשר אחרת. אבל היום כאמא בעצמי, אני נלחמת עבורה. אעשה הכל כדי שתצא לחופשי. אני זקוקה לה לצידי יותר מאי פעם".
הבוקר, רביעי ה-25 בספטמבר, בשעה 8:30, תתקיים הפגנת תמיכה מחוץ לבית משפט השלום ברמלה בקריאה לוועדת השחרורים לאשר את שחרורה של מורי