אחרי שמפלגת זהות איבדה את הרלבנטיות שלה ומשה פייגלין הלך לעשות לביתו; ימינה, יחד עם איילת שקד ונפתלי בנט הסתערו על כל המצביעים "שוחרי החירות". מסרי החירות הכלכלית החלו להיות מופצים על ידם ברשתות, בטלוויזיה ואפילו בטור דעה שהעלה בנט בגלובס. זה הגיע לשיא בשבוע שעבר, כשצמרת זהות ללא פייגלין, כינסו מסיבת עיתונאים עם שקד והודיעו על תמיכתם בה.
אלא שהניסיון להציג מצע של חירות כלכלית ובו זמנית לתמוך בממשלת נתניהו-חרדים, שקול להצהרת מאמן כדורגל שינהיג כדורגל התקפי אבל בו בזמן יבחר לשחק רק עם שחקני הגנה. בזמן ששקד מוכרת לנו את סיסמת פירוק המונופולים הגדולים במשק, היא חותרת לכניסה לממשלה תחת ראש ממשלה, שלפי כתב החשדות נאבק לשמר את אחד המונופולים הכוחניים בארץ (בזק) על חשבון התחרות, הכל רק בשביל שיוכל לקבל כתבות אוהדות.
שקד אמנם טוענת שעד ההרשעה קיימת לראש הממשלה זכות החפות, אלא שהיא הגדילה לעשות ולפי פרסומים ב"הארץ" שליחיה הציעו לנתניהו לארגן לו חסינות תמורת הכנסתה לרשימת הליכוד (ושעקרונות החירות ילכו לעזאזל). גם שותפה למפלגה, נפתלי בנט הודיע שיתמוך בחסינות לנתניהו בגין מעשה זה. כל זה ועוד בלי שאמרנו מילה על העניין המוסרי והפלילי של העניין.
ביצי זהב כשרות
לא רק את מונופול בזק שקד ובנט כבר לא יפרקו. מונופול הכשרות הוא גוף עוצמתי שביכולתו להחליט איזה מוצרים ימכרו ואילו יתייבשו על המדף, אילו עסקים ישגשגו ואילו ידשדשו או יפשטו רגל. מדובר בתרנגולת המטילה ביצי זהב כשרות עבור החרדים והמונופולים הגדולים.
בנט ושקד משתייכים למפלגה ששומרת מכל משמר על אותו מונופול, למרות שהוא רומס את כל עקרונות השוק החופשי של השניים. כך למשל מונופול הכשרות, אם במכוון ואם לא, שומר על השחקנים הגדולים בשוק מפני מתחרים. מי שרוצה למשל להתחרות בתנובה ובדבאח בשוק הבשר, יאלץ להתמודד עם פרוצדורה אינסופית, בלתי אפשרית ומתישה של קבלת כשרות, שבפועל מהווה חסם לכניסת מתחרים חדשים ומשמרת את השליטה של שתי החברות הגדולות בשוק.
בנט ושקד משתייכים למפלגה ששומרת מכל משמר על מונופול הכשרות, למרות שהוא רומס את כל עקרונות השוק החופשי של השניים
ובזמן ששקד וימינה מבטיחים לבוחריהם הקלות על העלויות הרבות שמטילה המדינה על העסקים הקטנים, הם תומכים בישיבה יחד עם מפלגות שכופות על אותם עסקים הוצאות שנאמדות בכשלושה מיליארד שקל בשנה לטובת מונופול הכשרות.
בנוסף, מונופול הכשרות לא יאפשר ליישם את תכניתם של שקד ובנט להורדת המחירים על ידי פישוט תהליכי היבוא. ב-2016 עברה רפורמת הקורנפלקס שבמסגרתה ביקשה המדינה להקל על יבוא מזון ארוז. לכאורה היינו אמורים לראות את מדפי הרשתות מלאים במוצרים זולים מיבוא זול, אלא שהדבר לא קרה.
אחת הסיבות לכך היא הרבנות, שהתעקשה במרבית המקרים לתת תעודות כשרות רק ליבואנים הרשמיים. היבואנים המקבילים טוענים שנתקעו בלי תעודה כזו בגלל אינטרסים זרים וקשרים ספק חוקיים לכאורה בין נותני הכשרות לגופים הגדולים. הרבנות טוענת מנגד שזה נובע כתוצאה ממחסור בכוח אדם.
כדי להבין את גודל האבסורד די להביט בעתירה לבג"ץ שהגיש לפני כשלוש שנים אורי צרור, מנכ"ל פאנקו גרופ. בעתירה טען צרור שתעודת הכשרות נלקחה מבקבוקי הג'ק דניאלס שהוא מייבא, ללא סיבה. כל זה אף על פי שהיבואן הראשי, שמוכר את אותם בקבוקים, שמיוצרים באותו מפעל ובאותו קו ייצור (אך במחיר גבוה בהרבה), המשיך לקבל את תעודת כשרות מהרבנות ללא בעיה.
הגבלות ללא גבול
אחד מעקרונות החירות המרכזיים שמנחה את שקד ובנט, כפי שמופיע במצע שלהם, הוא להוציא את המדינה מחייהם ומכיסם של האזרחים. לא ברור איך זה מסתדר עם העובדה שהם במקביל בעד כניסה לממשלה אחת עם מפלגות חרדיות, שכל התמחותם היא להכניס יד ארוכה לכיס האזרחים לטובת אברכים שלא מייצרים דבר.
אבל גם כך חירות לא מסתכמת רק במחירים נמוכים, בשבירת מונופולים או בעזרה לעסקים קטנים. חירות היא גם החופש להתחתן בלי מגבלות השייכות לימי הביניים שמטילה הרבנות. חירות היא גם לנסוע בשבת בתחבורה ציבורית, לאכול חמץ בפסח, לעמוד עם שלט בכיכר בלי להיעצר, להגיד את אשר על ליבך בלי שתצטרך להסתובב עם מאבטחים, ולעשן קנאביס בלי לחטוף קנסות. כל אלה הם חסמים מובנים לחירות האדם בתוך ממשלת נתניהו-חרדים, שימינה היא חלק בלתי נפרד ממנה וכוללת בתוכה גם מי שמאמין בהגבלות אלו.
אלו שבאמת מאמינים בחירות כנראה יאלצו לחפש אותה במפלגות אחרות שלא משמיעות רק קולות של חופש, אלא גם מיישמות אותה.