הרעיון בחוק שכר המינימום שנחקק בישראל בשנת 1987 היה פשוט – לקבוע סכום שהמדינה סבורה שהוא הסכום הכי נמוך אותו יוכלו לשלם מעסיקים כדי לאפשר לעובדים שלהם לקיים את צרכיהם הבסיסיים. בלי להיכנס לשאלה האם אפשר או אי אפשר לקיים את צרכיה הבסיסיים של משפחה עם שתי משכורות ברוטו של 5000 שקלים (בקרוב 5300, ואני לא יכול להתאפק: אי אפשר), אנחנו צריכים לשאול שאלה אחרת – למה מעסיקים משלמים שכר מינימום?
מתברר שככלל, יש שני סוגים של מעסיקים שמשלמים את השכר הנמוך ביותר האפשרי.
הסוג הראשון הוא הסוג שלשמו נחקק החוק: מעסיקים שאין להם את היכולת הכלכלית לשלם יותר מהשכר הזה ולקיים את העסק שלהם. הכלכלה הישראלית, ממש כמו כל כלכלה אחרת, תלויה בקיומם של עסקים קטנים. בסופו של עניין הם הקטר האמיתי של המשק: כשהעסק הקטן מצליח הוא מזמין יותר חומרי גלם או מוצרים, דבר שמביא להגדלת מספר המועסקים במפעל, ואותם עובדים קונים יותר מעסקים קטנים ולמעסיק שלהם יש פתאום יכולת לשלם להם יותר וכך הכלכלה צומחת וכן הלאה וכן הלאה.
איש אינו משלה את עצמו שאיש או אישה צעירים שמחליטים להגשים חלום ולפתוח עסק קטן מסוגלים לשלם משכורות עצומות לעובדים שלהם. בעסק קטן ייקח לרוב זמן רב עד שהבעלים יראו פרי להשקעתם ולהלוואת הבעלים שהם תמיד נותנים לעסק שלהם – אם בכלל. רוב העסקים הקטנים, לצערנו, קורסים תוך מספר שנים חד ספרתי.
אותם בעלי עסקים זקוקים לעובדים, ואינם יכולים להרחיב את העסק ואת הפעילות שלו אם לא יעסיקו עובדים – והם נאלצים לשלם שכר מינימום כדי לשמור את הראש מעל המים.
הסוג השני של המעסיקים הוא הסוג שמנצל את חוק שכר מינימום: מעסיקים חסרי מצפון. המדובר בעסקים מבוססים שבעליהם מושכים דיבידנדים במיליונים ובעשרות מיליונים מדי שנה, כי החברה שלהם מאוד רווחית (חברה שאינה רווחית הרי לא מחלקת דיבידנד, ולא בכאלה אנו עוסקים), אבל נטולי המצפון מעסיקים אנשים בשכר הנמוך ביותר האפשרי – רק כי הם יכולים.
מעסיקים בשכר הנמוך ביותר האפשרי – כי הם יכולים
ראוי להזכיר בהקשר הזה את רשתות חברות ההלבשה ובהן פוקס, את מקדונלדס שהבעלים עמרי פדן עשה בה את הכל כדי לשבור את התארגנות העובדים כך ששכרם לא יעלה, וכמובן את רמי לוי – שראוי לשמש נער פוסטר של מעסיקים נטולי חמלה – שמושך בכל שנה דיבידנד עצום אבל לעובדים הוא לא מסכים לתת דבר. מדובר באיש שאמר בדיון על העלאת שכר המינימום "העלאת שכר המינימום רק תעלה את כמות הכסף הפנוי של העובדים לבזבוזים".
ומי עוד? הבנקים, למשל, שבעלי המניות הטייקונים שלהם לוקחים מדי שנה מאות מיליוני שקלים לכיסם, אולם משלמים ליותר משליש מהעובדים שכר מינימום או אפילו שכר הנמוך מזה, כך שהעובדים זקוקים להשלמת הכנסה.
הסוג הזה של מעסיקים משתמש במה שאמור להיות שכר מינימום שיגן על זכויות העובד כשכר מקסימום שנועד לדפוק אותו. מדובר באנשים שמרפדים את כיסם בשטרות המגואלים בזיעה ובדמעות ובייאוש של עובדים שגם בשנת עבודה שלמה לא ירוויחו את הדיבידנד שאלה מושכים על יום אחד באותה השנה.
העובדים שמרוויחים שכר מינימום לא יכולים לייצר פעילות כלכלית. אין להם את היכולת ללכת ולקנות באותו עסק קטן, שיזמין בתורו מוצר מהמפעל, שישכור את העובדים וכך הלאה – הם אינם יכולים לתרום לצמיחת המשק. המעסיקים שלהם, אלה שמושכים דיבידנדים במאות מיליונים, גם הם לא תורמים למשק: הם הרי יכולים לקנות גם כך כל מה שהם רוצים, אז מה שלא קנו עד עכשיו גם לא יקנו מחר. מדובר, למעשה, בטפילים כלכליים שמוצצים את לשדה של הכלכלה הישראלית אך תרומתם לחברה ולכלכלה היא תרומה שלילית: הם תוקעים את המשק ומבססים את העוני בקרב עובדים.
אבל יש לזה פתרון, והוא גם לא מאוד מסובך.
המדינה יכולה לקבוע בחוק כי מעסיק העומד בראש חברה שיש בה יותר מ-100 עובדים ויותר מ-10% מעובדיה מרוויחים שכר מינימום לא יוכל למשוך דיבידנד מהחברה שלו עד שיעלה את שכרם בשקל לשעה מעל סכום שכר המינימום שקבעו נבחרי הציבור בכנסת. המסר יהיה פשוט: "אתה משלם את השכר הנמוך ביותר כדי להגדיל את הרווח האישי שלך? מצטערים. לא יקרה. אנחנו כחברה דוחים את זה מכל וכל".
כתוצאה מחוק כזה יקרו שני דברים: 1. נגלה, לתדהמתנו, שהמון טייקונים פתאום רוצים להעלות שכר לעובדים שלהם. 2. הכלכלה הישראלית לא רק שלא תיפגע, היא תעלה כפורחת.
העסקים הקטנים שהתקשו עד עתה, אלה שבעבורם וכדי לסייע להם הוחלט על שכר המינימום, יגלו לפתע שיש הרבה יותר לקוחות שיכולים להרשות לעצמם לקנות אצלם. העובדים שהרוויחו עד עתה שכר מינימום, אלה שכדי להגן עליהם הוחלט על שכר המינימום, יגלו לפתע שיש להם יכולת לקנות משהו מעבר ללחם וחלב. המעסיקים מאותגרי המצפון, אלה שכדי להגן מפניהם הוחלט על שכר המינימום, יגלו שמרוויחים לא רע גם אם לוקחים דיבידנד של כמה שקלים פחות, ושלא זה מה שישבור אותם כלכלית.
זה כל כך פשוט, זה כל כך קל וזה כל כך מתבקש. השאלה היא מי יהיה חבר או חברת הכנסת הראשונים שירימו את הכפפה ויחוקקו את החוק שיקשור בין משיכת הדיבידנדים של המעסיקים לבין תשלום שכר מכובד לעובדים.