החודש הגיעה לסיומה תביעת לשון הרע שהגישה חברת הפונדקאות "חיים חדשים – פונדקאות תמר וסיגל" (שנסגרה בינתיים) נגד שש פונדקאיות, שהתבטאו על החברה בקבוצת פייסבוק סגורה של פונדקאיות. חלק מהנתבעות השתמשו בשירותי החברה, וחלק הביעו את דעתן השלילית על סיפורים שצצו על החברה.
פסק הדין ניתן על ידי השופט עדי הדר בבית משפט השלום בתל אביב, בתום שלוש וחצי שנים במהלכן התנהל המשפט. בפסק הדין נקבע כי ארבע נתבעות יחוייבו בתשלום פיצויים לחברה בגובה 20-35 אלף שקל כל אחת בגין לשון הרע. בין הנתבעות גם מנהלת הקבוצה, שנושאת באחריות על פרסומים שהועלו בה. בית המשפט דחה את התביעה עבור שתיים מהנתבעות.
את קיומה של התביעה, במקור על סך 600 אלף שקל, חשפנו ב"המקום הכי חם" לפני כשנתיים, לאחר שהיתה נתונה תחת צו איסור פרסום גורף. הסרת הצו אפשרה לנו אז לפרסם את קיומה של התביעה והחלטות שניתנות בתביעה, כמו גם את שמות הצדדים, אך לא ניתן היה לפרסם את תוכן הטענות כפי שהיו בכתב התביעה ובכתב ההגנה.
לפני כשבוע, לאחר מתן פסק הדין, ניתן האישור בפרסום הפרטים, אך בכפוף להוראה להשחיר שמותיהם של העדים בתיק וכן את אחד הסעיפים בו.
במהלך המשפט הרימו הנתבעות קמפיין מימון המונים לגיוס הוצאות המשפט שלהן וזכו לתמיכה מקהילת והפונדקאיות וההורים המיועדים. החודש, לאחר שניתן פסק הדין, פתחו הנתבעות מחדש את הקמפיין לגיוס סכום הפיצויים שפסק בית המשפט לשלוש מתוך ארבע הנתבעות, שכן הרביעית נמצאת בהליכי חדלות פרעון ולא יכולה להסתייע בו. מהקמפיין המקורי נותר סכום של 28 אלף שקלים, שאמור לשמש את הנתבעות והן מבקשות להיעזר בכספי תורמים להשלמה.
"קיבלנו את התביעה בדצמבר 2019", הן כותבות באתר הקמפיין. "חלק מאיתנו ילדו במהלך התביעה, חלק מאיתנו החליפו מקומות עבודה, אחת מאיתנו התחילה דוקטורט, כל כך הרבה קרה בשנים האלו אבל התביעה הזו כמו הקפיאה הכול. היא פגעה בנו כלכלית, גזלה מאיתנו כוחות נפשיים רבים והביאה את חלקנו למצבי קצה.
"ולמרות הכול – אנחנו גאות: גאות להיות הפה של נשים שפחדו לדבר ולהביא את סיפוריהן למרכז הדיונים הציבוריים. גאות שבזכותנו אנשי מקצוע בתחום יודעים היום שמחויבותם צריכה להיות אך ורק לפונדקאיות ולא למשרדי התיווך או למלוות. גאות שבזכותנו פונדקאיות רבות יותר יודעות את הזכויות שלהן".
הפכנו לגורם נכלולי
חיים חדשים הוקמה ב-2011 על ידי עורכות הדין סיגל רוסק גיסין ותמר רובינשטיין. רוסק גיסין היא אחותה של רקפת רוסק עמינח, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי. רובינשטיין היתה בעלת חברה לכח אדם, גיוס והשמת עובדים.
לצורך התביעה שכרה החברה את שירותיה של חברת חקירות כדי שתתחקה אחרי הפונדקאיות שנגדן ביקשה להגיש תביעה. התובעות טענו כי עצם הקמת הקבוצה הסגורה לפונדקאיות היוותה פלטפורמה לפגיעה במוניטין שלהן ולהפיכת החברה שלהן לגורם נכלולי, ועל כן בחרו לתבוע בגין לשון הרע.
הנתבעות טענו שהפרסומים נועדו "לעורר מודעותן של נשים אחרות שתדענה מהן זכויותיהן ומהם סיכוניהן". עוד טענו כי מדובר בתביעת השתקה, לרבות צו איסור הפרסום בה. עורך הדין של החברה טען כי מדובר בחומר רגיש ביותר בתחילתו ועד סופו, הנוגע לפרטיות של קטינים, הורים ופונדקאיות, ולא ניתן לבצע הבחנה שחצי עדות תהיה בדלתיים סגורות או ששם מסוים יאסר פרסומו ואחר לא.
בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובעות, שלא עלתה בקנה אחד עם שמירה על פרטיות: "במהלך הדיונים, התובעות הזכירו ללא הצדקה עניינית דווקא את שמו של הורה מיועד בעבר או בהווה המוכר למותב (לשופט, ע"ש) מסיבות שביהמ"ש לא יפרט. ביהמ"ש העיר מיד לתובעות על התנהלות זו, ממנה עלה שהן מנסות להשפיע על עמדתו באופן פסול".
"במהלך הדיונים, התובעות הזכירו ללא הצדקה את שמו של הורה מיועד המוכר לשופט. ביהמ"ש העיר מיד לתובעות על התנהלות זו"
נגד א', אחת הנתבעות, בית המשפט דחה את התביעה בגין 140 אלף שקל, והשתכנע כי מדובר בהתבטאויות בתום לב. א' התבטאה על ההתנהלות של החברה לאחר שחתמה עמה על חוזה ונסוגה ממנו, כך שבסוף לא השתמשה בשירותיה. לאור ניסיונה הבלתי מוצלח עם החברה, א' האמינה לסיפורים שליליים של אחרות על החברה ועל כן השוותה אותה בתגובות בקבוצה הסגורה לנבל הספרותי "וולדמורט" מסדרת הספרים "הארי פוטר".
"על ביהמ"ש להביא בחשבון שיש לאזן בין חופש הביטוי לשם טוב", נכתב בפסק הדין. "ביהמ"ש קובע שלהבדיל משימוש בשם של פושע או רשע מעולם המציאות, הפניה לדמות מרושעת בספרות ילדים כהוצאת לשון הרע 'פוגענית', כטענת התובעות, מרחיקת לכת ומחייבת, בנסיבות העניין, להעדיף את חופש הביטוי על פני השם הטוב".
"בכל תהליך ממושך, רגשי ומורכב מאין כמוהו של פונדקאות שכרוך באופן טבעי בהתמודדות בריאותית, מתחים ואף שברון לב, לרבות עקב הפלה, או מוות של אחד הילדים בלידה, כאשר בנוסף מדובר בסכומי עתק שרובם משולמים, בהתאם לתוצאה, אין זה חריג שיהיו מי שיפגעו, או יעלבו, ואין כל מקום להשתיק ביקורת בעניין זה, להפך", הוסיף השופט.
החוקים שאנחנו לא מבינות
הפונדקאיות החליטו לא לערער: "לערער זה להמשיך לשחק במגרש שלהן, לפי חוקים שאנחנו לא מבינות", אמרה בשיחה ל"המקום הכי חם" אחת הפונדקאיות הנתבעות, תוך שהדגישה כי התובעות הינן עורכות דין בהכשרתן.
"היו פונדקאיות שפחדו להעיד", היא אומרת, "מחשש שהתובעות יפתחו בהליכים משפטיים נגדן. אמנם אי אפשר לתבוע על מה שנאמר במשפט אבל אפשר למצוא דרכים עקיפות. פונדקאית אחת אף איימה לתבוע אותנו אם נשתמש בסיפור שלה – כי פחדה מהן. חלק פשוט פחדו לראות את התובעות".
"היו פונדקאיות שפחדו להעיד מחשש שהתובעות יפתחו בהליכים משפטיים נגדן"
יחד עם זאת היא מוסיפה כי "בשבוע שאחרי פסק הדין קיבלנו פרחים ושוקולדים גם מפונדקאיות וגם מהורים מיועדים".
עם פרסום פסק הדין עולים מחומרי המשפט סיפורים על התנהלות בעייתית של החברה. כך למשל, עדות שמופיעה בפסק הדין מפונדקאית שעמדה בקשר עם חיים חדשים "העידה שלפני הלידה היו סיבוכים, היא שכבה בבית החולים 12 יום והתובעות לא באו לבקר, אלא שבועיים לאחר הלידה, במהלכה נפטר אחד התאומים".
אותה פונדקאית העידה גם שהתובעות אמרו לה שההורים מבקשים לא לחייב אותם בתוספת תשלום עבור תאומים, והעידה כי הבינה שהחברה לוחצת עליה לוותר על התמורה הנוספת בגין תאומים.
במקרה אחר שעולה מפסק הדין, פנו התובעות לפונדקאית בלי שיצרה עמם קשר ועלו שאלות בנוגע לאופן בו השיגו את פרטיה ולפגיעה בפרטיותה.