1. טראומות קולקטיביות נארזות על ידי נרטיב קולקטיבי. לצורך העניין, ישראל בנויה ומפומפמת על נרטיב ה"לעולם לא עוד". כבר כילדים אנחנו מבינים שאם היינו יהודים שחיים בלי מדינה, היו באים שוב להשמידנו, שבלי הפרויקט הציוני הדין שלנו הוא מיתה. הנרטיב הוא כל מה שיש. מאחוריו מתארגן הרגש ולצד הרגש מתארגנת הפעולה.
אני גבר גיי שנולד ב-1987. הנרטיב של HIV מוטמע בי, חרוט לי בתת מודע. אבל מי כתב אותו, מה כתוב בו ואיזה כוח יש לי באופן אישי לערוך אותו ולכתוב אותו מחדש עבורי ועבור החברה שאני חי בה?
2. הבדיקה הראשונה שעשיתי היתה בגיל 15. הלכתי לבד מרוב בושה ולא סיפרתי לאף אחד שאני הולך מרוב בושה. ראיתי שוב ושוב את התרחיש שבו אם התשובה חיובית אני מתאבד. בקפיצה. המחשבה שיש גישה קלה ונוחה לבניינים גבוהים ליוותה אותי בחדר ההמתנה ברגע קבלת התשובה. היא הייתה שלילית.
3. הפקרות היא חטא ולא רק אצל גייז. סלאט שיימינג קיים מהרגע שבו הוחלט שתא משפחתי הטרוסקסואלי מונוגמי זה השיט ושככה בני אדם אמורים לחיות את החיים שלהם. כמובן שגם זה חלק מנרטיב שהלך והתגבש, ואין לו שום קשר ל״טבע״ האדם. על חטאים ״משלמים״.
אני גבר גיי שנולד ב-1987. הנרטיב של HIV מוטמע בי, חרוט לי בתת מודע. אבל מי כתב אותו?
להיות יליד 1987 אומר שההורים שלי והדור שלהם רואים סביבם את המחלה הזאת שהורגת את ההומואים האלה. המיתוג חזק, מהיר ומבעית. על חטא ההפקרות ההומואית יש גזר דין מוות: מספיק מגע בהם בלי כפפות ותמותו גם אתם.
4. בחלק מהמשפחות יש את הדוד ההומו או הדוד ההומו שמת, או זה שמתו לו החברים. עכשיו, מה העניין עם גייז? סטרייטים מביאים אותם לעולם ואחראים על הקידוד שלהם ובניית עולמם הרגשי. דור שלם של הורים ראה את ילדיו יוצאים מהארון ורק רצה שהם לא ימותו. דור שלם של גייז יוצא מהארון ושומע את ה״תשמור על עצמך״ הזה. את הפחד האמיתי. משם מגיע ״אם התשובה חיובית אני מתאבד״. דור שלם של גייז יוצא מהארון ושומע את ה״תשמור על עצמך״ הזה. את הפחד האמיתי. משם מגיע ״אם התשובה חיובית אני מתאבד״
5. הרבה קרה ב-20 השנים שבהן אני מחוץ לארון. נשאות כיום, בטח אצל להט"בים פרוגרסיבים נחשבת כמעט נון אישיו. נשא מטופל אינו יכול להדביק בכלל ומול רשימה איומה של מחלות קשות שאפשר לחלות בהן בחיים האלה, נשאות ב-HIV היא קלה וכמעט חסרת אפקט בריאותי. כמו כל מחלה זה לא אומר שאנשים ששים להידבק בה, אבל היא לחלוטין כבר לא מקושרת למוות. בהתאמה, חיים עם HIV הם הרבה פחות ארוניים וגלותיים. לפני עשר שנים עוד הייתי מסתכל מסביבי במסיבה ושואל את עצמי איך הסטטיסטיקה מתרגמת למציאות – אמורים להיות פה הרבה גברים נשאים, את חלקם אני בטח מכיר, אבל כולם שומרים את זה בסוד.
6. עוד בדיקה ועוד בדיקה. פעם בשנה. הרבה קרה ב-20 השנים האחרונות, אבל עד ממש ממש לאחרונה הבדיקות האלה עדיין היו מלחיצות באופן משתק. לפני כשנתיים נכנס לישראל דרך הביטוחים המשלימים (ואולי בעתיד גם לסל הבריאות), ה-PrEP, שמהווה את המהפכה הגדולה ביותר בתולדת ה-HIV. מדובר בכדור בנטילה יומיומית שמונע הדבקה. כמובן שלא כולם לוקחים אותו, אבל השיח סביבו נירמל נשאות מטופלת והתחיל לפורר ולפרוץ מחסומים של בושה ואשמה סביב מיניות. עבורי הכדור הזה הוא סוג של תשובה ל״תשמור על עצמך״ המבועת הזה מגיל 13. אני שומר על עצמי. קל, כדור ביום.
דור שלם של הורים ראה את ילדיו יוצאים מהארון ורק רצה שהם לא ימותו
7. ובכל זאת, לנרטיב שמחבר בין הומואיות לאיידס אין תקומה. שום נמשל מחזק לא יוצא מהסיפור הזה, ועדיין מדובר במין כתם. וכטבעם של כתמים הם נוטים להישאר מודחקים ומצחינים. לפני 30 שנה הקהילה שלי עברה השמדה מנגיף מסתורי ואין תשובה מספקת לשאלה למה זה קרה. עכשיו, נכון שגם על סרטן ועל תאונות דרכים אין תשובה לשאלה "למה" – אבל הזהות ההומואית בעולם בנוייה על ניסיון להבין מדוע ולמה ועל התשובות שנאספות לשאלות האלו.
8. כשהיינו בטיול משפחתי בארה״ב ההורים המאוד ליברלים שלי לקחו אותי למוזיאון האיידס בסן פרנסיסקו. לא בטוח שזה היה מוזיאון, אולי מין אנדרטה? 1997, אני בן עשר וכל הקירות מכוסים בשמיכת טלאים ענקית. כל טלאי נרקם על ידי חולה שמת. אני מאוד מופתע מהכיוון שהטקסט הזה לוקח אותי, כי אני חושב שהנרטיב של הפוסט-שואה בישראל הוא מסוכן. וכמו ששטפו לנו את הראש בילדות, אנחנו צריכים להתנחם בעובדה שהמוות של קורבנות השואה לא היה לשווא. אבל מה עם קורבנות האיידס? מתי יהיה תיקון למוות שלהם?
9. אז בשבוע הזה אני רוצה לחזק ולציין את כל הנשאים שאני מכיר ולא מכיר: אלו שהיו צריכים להתמודד עם סטיגמות בשנים שבהן נשאות הייתה פחד מוות; אלו שעדיין צריכים להתמודד עם סטיגמה מול חוגים מסויימים; ואלו שפשוט נושאים את הנשאות שלהם בעולם עם חיוך. אתם גיבורים.
ואתם ואתן שמסביב, זאת הזדמנות מעולה להזכיר לכם להיות במגע אמיתי ובלב פתוח עם אנשים ששונים מכם, עם זרים. ואולי בשבוע הזה תתנשקו צרפתית ארוכה עם השונה ותדעו שזה לא ידביק אתכם בכלום. כי זה פאקינג לא עובד ככה כל עניין ההדבקה.